פרופ' חנוך בן פזי, מרצה בכיר במחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בר אילן.מחקריו מוקדשים למחשבה יהודית בעת החדשה ולפילוסופיה בת זמננו. ספריו: הפרשנות כמעשה מוסרי, תל אביב: רסלינג (הסדרה לפילוסופיה), 2012. עמנואל לוינס: האמנה החינוכית – אחריות, תקווה וברית, תל אביב – בני ברק: הקיבוץ המאוחד והוצאת מופ"ת 2016
ספר זה מתאר את כוחו של אֵרוס, מהשתוקקות לאדם אהוב ועד השתוקקות לקרבת אלוהים, ומן הנהייה אחר ריגוש תכוף ועד הנהייה אחר האמת. הוא משרטט את תהליך הזיכוך והעיקור שעברה האהבה החושנית בכור ההיתוך של המחשבה הפילוסופית והדתית, עד שהופשטה כליל מסיגיִ הבשר, ולהט כיסופיה הופנה לאהוב מושלם.
ההשתוקקות השכלית תוארה על ידי אריסטו כחתירה לאושר. הוא ראה במימושה את מימוש טבע האדם. העונג נתפס כבן לוויה למימוש שעלה יפה, בין אם רוצתה תשוקה גופנית ובין אם הושׂ בעה תשוקה רוחנית. מחמת עוצמתו של העונג הגופני, ובייחוד עוצמתו של העונג המיני, הקבילו הפילוסופים והתיאולוגים בין השניים, שתהום פעורה ביניהם. העונג הגופני מושתת על שיתוף, הזדקקות לאחֵ ר ותלות נואשת בו, ואילו העונג השכלי מושתת על עצמיות הקיום, על אי תלות בזולת ועל בדידותה של הרוח.
הספר מראה כיצד הפך העונג השכלי לבן לוויה ליצירה גברית סוליסטית. הארוס השכלי הוא אולי המאפיין החשוב ביותר של החלופה הגברית לצורת החיים הגופנית. ראשיתו בערגה למימוש המהות הנוסחתית הקבועה שבכל דבר ודבר והמשכו בדבקות השכל במושכליו ובהולדת רעיונות. בכך נתפסה ההולדה הגברית, הולדת הרעיונות כרפואה לתחלואי ההולדה ולחולשת הקיום הגופני וכישועה מן המוות.
כיצד יכול הוגה להביע דעות קיצוניות כשהוא בסביבה דתית?האם ניתן לנסח חוויה דתית במילים? האם יכול הוגה לפנות בדבריו לקהילות שונות? התשובה לשאלות אלה היא הכתיבה הרב ממדית. לא בכל התקופות היה ההוגה הדתי מודע ליכולת שבכתיבה, לעוצמה שברב ממדיות. ספר זה עוסק בהגות היהודית במאה השתים עשרה. הספר עוקב אחר התהליך של התגבשות הכתיבה הרב ממדית החל מהשימוש בטכניקות של הצנעה בכתביהם של ר' שלמה אבן גבירול ור' יהודה הלוי וכלה בתודעה של כתיבה. השלב הבשל של תודעת הכתיבה החל להופיע בפרשנותו של ר' אברהם אבן עזרא לספרי המקרא והגיע לשלמות בהגותו של הרמב"ם. ספר זה מציג תחנות בתהליך הכתיבה, ומעמיד את הקורא בפני הדרמה המתחוללת בדעתו של הגאון והמנהיג כשהוא מחבר את יצירותיו הפילוסופיות והתאולוגיות.
הטענה המרכזית של חיבור זה היא, שמהר"ל השתמש בתורות ובשיטות חשיבה מדעיות כדי לערער את המדע מתוכו. ככל הוגה חדשן אף מהר"ל סבר שההגות הפילוסופית והמיסטית שקדמה לו היא מיותרת. כל כך מפני שהמקראות ודברי חז"ל מתפרשים מתוך עצמם, ואינם נזקקים לפרשנות חיצונית. מהר"ל דחה תיווך כלשהו בין הלמדן לבין הטקסט שניתן בהתגלות. מחקר מקיף וחדשני זה חושף את מקורותיו של מהר"ל ואת תבניות המחשבה שלו, ומראה כיצד באופן אירוני הוא משתמש בשפה השכלתנית, אך למעשה דוחה את תכניה ואת משמעויותיה. הדיונים שבחיבור זה עוסקים בתפיסת האלוהות של מהר"ל, בסדרו של היקום, בתפיסת הנפש ובתורת הנבואה. לראשונה מתוודע הקורא הזהיר להגות מפורטת שכולה לעומתיות ושלילה.
אברהם יהושע השל (1972-1907) נחקק בתודעה האמריקנית כגיבור, כפעיל חברתי מפורסם שצעד לצד מרטין לותר קינג בסלמה, וכפילוסוף יהודי-אמריקני שהנשיא אובמה מרבה לצטטו. מרטין לותר קינג אמר על השל: "אני חש שהרב השל הוא אחד האנשים הרלװנטײם לכל הזמנים, שניצבים תמיד בתובנה נבואית להדריך אותנו בימים קשים אלה". ספריו של השל תורגמו לשפות רבות, ומחקרים רבים בכל רחבי העולם הוקדשו להגותו ולפעלו. ואולם מעטים המחקרים שנכתבו על מקורות היהדות של הגותו, ועד לאחרונה לא רבים מספריו תורגמו לעברית. שורש הבעיה הוא בכך שכמעט לאיש מחוקריו של השל בעולם אין גישה ישירה לעושר מקורות היהדות שהשפיע על הגותו. הספר שבידיכם נועד לתקן מצב זה. קובץ זה הוא הזמנה לציבור האינטלקטואלי הרחב בישראל בכלל, ולחוקרי מדעי היהדות בפרט, לעײן בהגותו של אברהם יהושע השל, ולהצטרף לשיח מכונן שיממש את יכולתה של הגות זו לתרום לחברה הישראלית ולהעשירה.
מנחה לחנה הוא אסופת מאמרים ייחודית של טובי החוקרים בארץ ובעולם במחשבת ישראל לכבודה של פרופ' חנה כשר, חוקרת מובילה בעולם בפילוסופיה היהודית בימי־הביניים באוניברסיטת בר־אילן. באסופה זו נתקבץ לו עושר גדול מעולמה של הפילוסופיה היהודית של ימי־הביניים, הכולל דיונים מרתקים בהגותם של גדולי הפילוסופים הספרדיים שלנו כר' סעדיה גאון, ר' יהודה הלוי, הרמב"ם ושפינוזה. כמו כן, מופיעים בה עיונים עמוקים בפילוסופיה היהודית בעת החדשה אצל גאוני עולם ומעצבי דרך, כגון משה מנדלסון, ישעיהו ליבוביץ' ועמנואל לווינס.
עבריות ומעבר לה: דיוקן אינטלקטואלי של הרב יהודא ליאון אשכנזי (מניטו) מתחקה אחר מנהיגותו של הרב יהודא ליאון אשכנזי (מניטו) (1996-1922) ומתמקד בדמותו ההיסטורית כהוגה דעות, מחנך, מנהיג רוחני ואיש מעשה. משורטט דיוקנו האינטלקטואלי של מי שהיה מורה דרך כריזמטי, שלא היסס לנקוט עמדה בהירה וחדה, באחת התקופות הסבוכות של תולדות ישראל. הרב אשכנזי הילך על ציר דיאלקטי המאפיין תקופות מעבר ועידנים מהפכניים: הוא חי בעידן בו התרבות המערבית הייתה שרויה במשבר זהות, האסלאם הלוחמני החל מתעורר, המזרח הרחוק היה לאבן שואבת, בו העם היהודי שרד משואה איומה ומהתבוללות עמוקה וקם לתחיה על אדמתו. מניטו היה כעין גשר נטוי ממעל לתהומות הזהות השסועה של הזמנים המודרניים – גשר המגשר בין קודש לחול, בין מסורת למודרנה, בין מזרח למערב ובין הזהות האינדיווידואלית, הלאומית והאוניברסאלית.
ר' שם טוב אִבן שפרוט היה הוגה ספרדי בשלהי המאה הארבע עשרה. הוא היה ער לאירועים של תקופתו כפי שניכר בנושאי חיבוריו. הוא היה מעורב בוויכוח עם הנצרות, בפרשנות המקרא והאגדה וברפואה וכירומנטיה. זה שנים רבות נחשב פירושו למורה הנבוכים "אוצר טוב" לאבוד. כעת התגלתה ראשיתו של הפירוש, והיא מובאת בחיבור זה. כן עסק ר' שם טוב בדרשנות, וקיצר את ספרו של ר' בחיי בן אשר "כד הקמח". לקיצור קרא "מניע הכד". ערכי מועדים מובאים בחיבור זה.
בספר חשוב זה בוחנת פרופ' חנה כשר את אחת הסוגיות המורכבות ביותר בתולדות המחשבה הפילוסופית היהודית לדורותיה, מרב סעדיה גאון ועד עמנואל לװינאס, והיא סוגײת רעיון בחירת עם ישראל ועליונותו על פני כל העמים. האם עם ישראל הוא 'העם הנבחר'? אם אכן עם ישראל מועדף על ידי האל, האם יש לאפליה זאת הצדקה מוסרית? האם רעיון עם ישראל כ’עם סגולה’ מניח תפישׂה גזענית?