הסדרה להיסטוריה יהודית

תרשיש ב / מחקרים נוספים ביהדות תוניסיה ומורשתה

עורכים: אפרים חזן, חיים סעדון

תרשיש ב, המוגש בזה לקורא, הוא קובץ חלוצי וייחודי העוסק כולו, כקודמו, ביהדות תוניסיה ומורשתה. בקובץ משתתפים חוקרים מובהקים של יהדות תוניסיה, מקצתם מבני הקהילה ומקצתם מחוצה לה, והוא משלב חוקרים ותיקים ובעלי שם עם חוקרים צעירים ומבטיחים. המאמרים ותחומיהם מרתקים ומגוונים במיוחד. הם פורשים בפני הקוראים יריעה היסטורית ותרבותית רחבה, מימי הביניים וראשוני החכמים ועד לעת החדשה על כל מרכיביה. 

קובץ זה כולל חמישה שערים: שער ראשון יצירה ומשמעה; שער שני הגות ופרשנות; שער שלישי ציונות והשכלה; שער רביעי עיתונות; שער חמישי חינוך הוראה לשון. קובץ עתיר תובנות זה תורם תרומה משמעותית להעשרת מורשתה ותרבותה של יהדות תוניסיה. 

 

השפעת רבי חסדאי קרשׂקשׂ על תורת העצם של ברוך שפינוזה

אבישי גלילי

בספר זה מתחקה המחבר בצורה אנליטית על אודות ההשפעה של תפיסותיו התיאולוגיות, המטפיזיות והפיזיקליות של רבי חסדאי קרשׂקשׂ (1340–1410) על תורת העצם של ברוך שפינוזה (1632–1677). חוקרים רבים שעסקו בהגותם של פילוסופים אלו הצביעו על הכיוון הכללי של קרבה זו בין השניים, אולם מעולם לא נעשה ניסיון אנליטי מקיף לבחון את מהות הקשר ואת מידת ההשפעה המדויקת של קרשׂקשׂ על שפינוזה. מחקר זה מתמקד בשני היבטים מוגדרים ומרכזיים בהגותם של ההוגים: הראשון, ביחס בין הוכחת האל של קרשׂקשׂ לזו של שפינוזה. השני, בקשר בין אבני היסוד המטפיזיות של שפינוזה אל המטפיזיקה והפיזיקה של קרשׂקשׂ.

מסקנותיו של מחקר זה מראות נקודות רבות של השפעה אשר מגיעות לעיתים לכדי זהות תוכן ומבנה שבין שפינוזה לקרשׂקשׂ — תחת הנושאים שנחקרו. חלק מנקודות אלו היו ידועות לחוקרים השונים לאורך השנים, אולם תוכנן המדויק, הקשרן, יחסן לתורות פילוסופיות אחרות ומובהקותן לא הייתה ידועה. תרומתו הייחודית של מחקר זה נעוצה בהבהרתם המעמיקה של נקודות אלו. 

*

ד"ר אבישי גלילי, בעל תואר ראשון בחינוך גופני, תואר שני בפילוסופיה, ודוקטורט בפילוסופיה יהודית. הוא מורה בתיכון ומרצה במכללת תל חי. ד"ר גלילי חוקר את תחומי הפילוסופיה היהודית הרציונליסטית של ימי הביניים, את הרציונליזם של העת החדשה בדגש על תורת שפינוזה, ואת תורותיהם של עמנואל קאנט ושלמה מימון. הוא עוסק כיום בפיתוח מודל מטפיזי במסגרת פוסט־דוקטורט במעבדה לחקר התודעה ולוגיקה רכה שבאוניברסיטת תל אביב בראשותו של פרופ׳ עודד מימון.

 

ספרדים, אשכנזים, מערבים - לתולדות היישוב הישן במאות ה-18-19

יעקב ברנאי

שמונה עשרה המחקרים הנכללים בספר זה עוסקים בהיסטוריה החברתית של היישוב הישן, הוותיק בארץ ישראל, בעיקר בירושלים, במאות ה־19-18, על עדותיו המרכזיות: הספרדים, הקהילה המרכזית והגדולה, הזהה בעצם לקהילת ירושלים בתקופה העות'מאנית, ולצידה האשכנזים, יוצאי מרכז ומזרח אירופה בארץ, והמערבים, יוצאי צפון אפריקה. המחקרים מתמקדים בארגון הקהילות וניהולן, בהנהגותיהן, בניהולן הכספי ובקשריהן עם התפוצות. 

רוב המחקרים פורסמו במשך עשרות בשנים בכתבי עת שונים ונוספו עליהן כאן כמה חדשים. כל פרקי הספר זכו לעדכון ולהאחדה. כמה מהמחקרים שימשו את המחבר לספריו הראשונים בנושא. כמה מן המחקרים בספר מבוססים על מחקרי המחבר המוקדמים על המערבים וטרם זכו לגיבוש. נוספו עליהם מחקרים המבוססים על מקורות שנחשפו על ידי המחבר, בעיקר פנקסי החשבונות של קהילת ירושלים.

*

יעקב ברנאי, חוקר יהודי האימפריה העות'מאנית, הוא פרופ' (אמריטוס) בחוגים לתולדות עם ישראל ולימודי ישראל באוניברסיטת חיפה. תחומי מחקריו העיקריים הם: תולדות יהודי האימפריה העות'מאנית, השבתאות והיסטוריוגרפיה יהודית. ספרו האחרון הוא שבתאות: היבטים היסטוריוגרפיים ראה אור השנה אף הוא בהוצאת אדרא.

אלגדס: מחוז, כפר, משפחה ואיש בתימן

אפרים יעקב

אלְגַּדֵּס, מחוז, כפר משפחה ואיש בתימן מאת ד"ר אפרים יעקב מנוחת כבוד (נפטר 2015) הינו פרק בהיסטוריה של דרום תימן. זהו נדבך נוסף חשוב ומרכזי בבניית מסד נתונים לחקר יהדות דרום תימן המבוסס כולו על עבודת שדה, היסטוריה שבעל פה, והוא אינו נשען על חומר כתוב כלשהו. ספר ייחודי זה, פרי עמל רב של איסוף וליקוט, הוא מסמך נדיר לקורותיה של משפחה כפרית אמידה ובעלת השפעה מן הכפר אלגדס – מכפריה הּחשובים של דרום תימן.

ארז כסיף

מאמץ אינטלקטואלי-תרבותי עצום הושקע בחידת פיצוח חוטריה ההיסטורײם של היהדות, שלו היו שותפים – להוציא היסטוריונים של היהדות – חוקרים ממנעד דיסציפלינרי רחב וביניהם סוציולוגים, פילוסופים ופסיכולוגים. שערו הראשון של חיבור זה מציע לקורא הצצה ביקורתית בחלק מנכסי צאן הברזל הספרותײם הללו.

שערו השני שוזר נרטיב חדשני לענײן מקורותיה של היהדות. הוא מציע להבין את משמעותה ההיסטורית של היהדות  בפרקטיקה הפולחנית שלה כעבודת גװיל  כדת ספר – ופחות מתוך חומרי המשקע הרעיונײם-תיאולוגײם שסיפקה. על פי הטיעון שעומד במרכז הדברים, יהדות הגװיל היא במקורה מיזם אימפריאלי-פרסי אחמני, הקשור בטבורו באתגרים הגיאו-פוליטײם והכלכלײם, שעמדו בפני האימפריה הדריוסית באמצע המאה החמישית לפנה"ס יותר מאשר בתרבות  היהודאית העתיקה מתקופת הבית הראשון.

שערו השלישי מבקש להציג לקורא חלק מההשלכות ההיסטוריות לטװח הקצר והארוך של דינמיקה היסטורית זו. בטװח הקצר, הוא מציע להבין את ההיסטוריה של תקופת הבית השני לאור התפקיד הכלכלי שמילא בית המקדש, החל מתקופתם של עזרא ונחמיה 'מקדשי הגװיל' ועד החרבתו במרד הגדול. בטװח הארוך, יהדות הגװיל העזראית היא הפיגום ההיסטורי למופעיה של הקנאות הפונדמנטליסטית לצורותיה  ביהדות, בנצרות וביתר שאת באסלאם – והיא מבשר חשוב של לאומיות 'הדם והאדמה' על גלגוליה המודרנײם. כמו כן מציג החיבור בפני הקורא העברי את הרעיון, כי יהדות ההלכה היא במידה רבה תגובה להצלחתה הפנונמנלית של הנצרות החל מהמאה השנײה, כך שהאחרונה השפיעה על היהדות לא פחות משהושפעה ממנה.