ובימי הקדמונים – התפתחות ההלכה האשכנזית

תורת חכמי אשכנז בימי הביניים ידועה בהיקפה ובהשפעתה, ומנהג קהילות אשכנז אף הוא נודע בייחודו. לא מעט ממנהגים אלה מנוגדים להלכה התלמודית, מנהגים המעידים על מסורת קדם תלמודית. קיום של מסורת זו מצביע על יהדות עצמאית שאיננה נסמכת על יהדות בבל או על מסורת ארץ ישראל. המפגש של יהדות זו עם המסורת הבבלית ארע רק במאה העשירית או מעט לפניה, ויצר שינוי רב הן בהלכה באשכנז, הן בתודעה העצמית של חכמיה. 

הספר התפתחות ההלכה האשכנזית: מסורת, הטקסט התלמודי והחיים בעיר של ימי הביניים מתאר את ההלכה האשכנזית בימי הביניים ככזו המצויה בתהליך של הטמעת ההלכה התלמודית מתוך מאבק או תחרות עם מסורת קדומה. מסורת זו לא נשענה בהכרח על טקסטים, לא תלמודיים ולא אחרים, ואף לא היו לה בהכרח הצדקות משפטיות עקביות. היא נשענה על מנהג אבות, על המקרא, על מיתוס ואף על השפעות של החברה הנוצרית, תרבותה ודתה. בתוך תהליך הטמעה זה ניתן לזהות את התהליך שעברו החכמים מפסיקה המציבה את ידו העליונה של המנהג לצד פרשנות תיאורטית של הטקסט התלמודי, אל פסיקה הנשענת בעיקר על פרשנות התלמוד וגישתה למנהג ביקורתית.

*

יוסף יצחק ליפשיץ מרצה בכיר במרכז האקדמי שלם. בין ספריו: רזא דשבת (הוצאת שלם, תשע"א), אחד בכל דמיונות (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"ה), R. Meir of Rothenburg and the Foundation of Jewish Political Thought (Cambridge University Press, 2015); 

 (Judaism, Law and the Free Market, Acton, 2012) כלכלה וערכי היהדות (עפרה: מכון משפטי ארץ, תשפ"ג).