ספרים חדשים באדרא

מכרם משירקי

ישוע מנצרת, ישו בשפת חז"ל, או בכינויו הערבי עיסא אבן־מרים, נתפס באסלאם כנביא יוצא דופן שנולד באורח פלאי, לימד וחולל נסים ואף הקים מתים לתחייה. ספר חדשני זה עוסק בדמותו של ישוע במחשבההמוסלמית במאות ה-7 עד ה-11. הספר מציג תמונה פנורמית של התפתחות הנרטיב אודות חיי ישוע בעיני המוסלמים בתקופה הקדומה, וסוקר את הדרכים שבהן התייחסו לנושאים רגישים ושנויים במחלוקת, דוגמת האינקרנציה, הצליבה, אלוהותו של ישוע והשילוש.

המחבר מפתח תיזה שלפנינו היסטוריוגרפיה חלופית מגמתית, שלעתים מושפעת מתחושת כוח דתי או חברתי, ולעתים היא תוצר של התמודדות עם דחייה. לפי תפיסה זו, ישוע שימש מעין מסווה שסייע להגן על קבוצות מוחלשות ודיסידנטיות, והוגים שחששו להציג את הגותם בשמם. הוגים מעין אלה בחרו להתבטא בשמו של ישוע, תוך שהם בוחרים את דמות ישוע ההולמת את הגותם: הנביא, הפילוסוף, הסגפן,האידיאולוג ואפילו המצביא של אחרית הימים.

ד"ר מכרם משירקי הוא מרצה, סופר ומשורר שנולד ומתגורר בכפר ראמה שבגליל. הוא מתמחה בספרות חז"ל, בנצרות ובאסלאם, וכתב מספר ספרים בתחומים אלה. ספרו האחרון בערבית, "ירושלים לאורך ההיסטוריה" יצא לאור בקהיר. בעברית יצא לאור מפרי עטו הספר "יומנו של פנדירא", רומן היסטורי שעלילתו מתרחשת בימי בית שני. ספרו "ישוע בספרות היהודית הקדומה" יצא לאור בקרוב בעברית.

ראובן אוריה הכהן

הספר בוחן באופן מקורי את חידת משיחיות הרממ״ש ואת בשורתה. הוא מראה כי משיחיותו ונביאותו הציבורית-היסטורית הנה פועל יוצר של התודעה המיסטית-חב״דית שלו. תודעה, שתורת האלוהות שלה מרוכזת באינסוף האחדותי הנקרא ׳עצמות ומהות׳ ועומד ביסוד הקביעה: ״קוב״ה, ישראל ואורייתא – כולא חד!״

הספר מוכיח כי תפיסת האלוהות האחדותית של הרממ״ש מחלצת מתוכה בשל הגיונה הפנימי, תהליכים נטורליסטיים ואימננטיים בתיאור של התפתחות וגאולה. ואכן משיחיותו היא תהליך רציונלי, רוחני וטבעי מתחילה ועד גמירא. תהליך שבו מתבטלים היסודות האפוקליפטיים-ניסיים לכל אורך הדרך. לדידו, זוהי הגאולה האחת המובטחת ואין בלתה. היא היוצרת שינוי איכותי בהוויה ההיסטורית-חברתית והתרבותית-לאומית. כל הגותו ומפעלו של רממ״ש היו מתוך תודעה זו, ולשם זיהויו כמשיח בעיני העם והעולם בכללו. ודאותו זו חסרה אך את הסכמת העם וקבלתו, לשם מימושה המלא.

התפיסה האחדותית מביאה לשינוי של המבנים, הדפוסים והמנגנונים שנבנו מדימויים פרסונליים וטרסצנדנטיים החוצצים בין תודעתנו לבין העצמות. בכל הדימויים הפרטיקולריים וההתגלותיים-אפוקליפטיים, וכן בכל אלה שיוצרים היררכיה מהותנית שבין קודש לחול ובין חומר לרוח וכדומה, יחול שינוי ההולם אימננטית את הכוליות האינסופית. שינויים אלה אף מטהרים את האדם והאנושות מהאחיזה האגוצנטרית במציאות ומניעה אותם ליחס חומל וזולתני. כך תיגאל האנושות מהרוע האנושי. בכך ביקש הרממ״ש לגאול את עם ישראל ואחר את העולם כולו מהשפות המעכבות את גאולתו.

אהרן ז׳אן-מארי לוסטיגר

הקרדינל אהרן ז'אן-מארי לוסטיגר שאף כל ימיו לבנות גשר בין יהודים לנוצרים ולתרום להבנה הדדית ולהתמודדות עם פצעי העבר, כך שיהיה "מפגש היהודים והנוצרים בשירות האנושות מקור השראה לשלום וברכה עבור כולם". הוא מוסיף ואומר כי "הקבלה של הנוצרים את העם היהודי והיהדות כברכה יכולה להביא להכרה של היהודים בנוצרים ובמציאות הנוצרית. העתיד יגיד והאלוהים יודע, אך לא ניתן לקוות שתהליך כזה יתרחש לפני שנתגבר על משקלן של מאות שנות הרדיפה". אחת התמות המרכזיות בספר זה הוא דרישתו הנחרצת של הקרדינל להעמיק את ההיכרות העצמית דרך המפגש עם הזולת, קרי דיאלוג בין יהודים לנוצרים: "מפגשם של מנהיגי הכנסייה הקתולית והיהדות יכול על בסיס אמון הדדי לעזור במיתון ההתפרצויות חסרות ההיגיון של שנאה, טינה או נקמה, ואם ירצה ה', לכונן דו־שיח המבוסס על כבוד הדדי ומפגשים נושאי פרי".

הקרדינל אהרן ז'אן-מרי לוסטיגר (2007-1926) נולד בפריז להורים יהודים שהיגרו לצרפת מפולין. בגיל 14 הוא נטבל כנוצרי, והוסיף את השמות ז'אן ומארי לשמו אהרן. אימו ג'יזל נספתה באושוויץ. הוא הוסמך לכהן בכנסייה הקתולית, שימש כרועה קהילה בפריז (1979-1969), וכהגמון העיר אורליאן (1981-1979). בשנת 1981 הוא מונה לארכיהגמון של פריז וב-1983 לקרדינל. במעמדו כקרדינל וכארכיהגמון של בירת צרפת, ובשל זהותו היהודית וקשרי הידידות שיצר עם יהודים, תרם הקרדינל לוסיטגר רבות לדו-שיח יהודי-נוצרי בצרפת ומעבר לגבולותיה.

 

פירוש אבן רשד לספר המדינה לאפלטון

תרגם מחדש והוסיף מבואות והערות: יאיר שיפמן

אבן רשד (1198-1126), הפרשן בהא הידיעה של כתבי אריסטו, הוא אחד מגדולי המחשבה בימי הביניים. את פירושו ל"המדינה" כתב כנראה ב־1177. בחיבור זה רבה השפעתו של אלפאראבי על אבן רשד. ענינו של אבן רשד, כמנהיג אשר לקח חלק בפעילות ציבורית, בספרו של אפלטון היה תיאורטי ומעשי כאחד. 

כפרשנו של אריסטו, הממקם את המדינה המוסלמית על פי קנה המידה הפילוסופי, אין אבן רשד מקבל את התיזה שלשריעה עליונות על המדינה המעולה האפלטונית. המדינה האידיאלית היא המדינה האפלטונית. גם אם ניתן למצוא דמיון בין המדינה המוסלמית בראשיתה ובין המדינה המעולה, והוא הדין אף לגבי מדינת המֻרַאבִּטוּן והמֻוַחִּדוּן, הרי שזה חיקוי בלבד. 

אבן רשד מקבל את השקפת אפלטון שהקמת המדינה היא תוצאה של צורך כלכלי ולא של מוטיבציה דתית. ההצלחה במלחמה נובעת מצרכי האדם ואין מדובר כאן כלל על מניע דתי. כמוסלמי הרואה באסלאם דת כלל עולמית והיוצא מנקודת השקפה שכל בני האדם ניתנים לחינוך לא יקבל אבן רשד את גישת אפלטון שלא ניתן לתַרְבֵּת את הלא־יוונים והוא הדין באשר להשפלת העמים הנכבשים. מבחינה זו יוצר הוא שינוי בתפיסה המוסלמית המדברת על השפלת הנכבשים עד אשר יקבלו עליהם את דת האסלאם.

ספרדים, אשכנזים, מערבים - לתולדות היישוב הישן במאות ה-18-19

יעקב ברנאי

שמונה עשרה המחקרים הנכללים בספר זה עוסקים בהיסטוריה החברתית של היישוב הישן, הוותיק בארץ ישראל, בעיקר בירושלים, במאות ה־19-18, על עדותיו המרכזיות: הספרדים, הקהילה המרכזית והגדולה, הזהה בעצם לקהילת ירושלים בתקופה העות'מאנית, ולצידה האשכנזים, יוצאי מרכז ומזרח אירופה בארץ, והמערבים, יוצאי צפון אפריקה. המחקרים מתמקדים בארגון הקהילות וניהולן, בהנהגותיהן, בניהולן הכספי ובקשריהן עם התפוצות. 

רוב המחקרים פורסמו במשך עשרות בשנים בכתבי עת שונים ונוספו עליהן כאן כמה חדשים. כל פרקי הספר זכו לעדכון ולהאחדה. כמה מהמחקרים שימשו את המחבר לספריו הראשונים בנושא. כמה מן המחקרים בספר מבוססים על מחקרי המחבר המוקדמים על המערבים וטרם זכו לגיבוש. נוספו עליהם מחקרים המבוססים על מקורות שנחשפו על ידי המחבר, בעיקר פנקסי החשבונות של קהילת ירושלים.

*

יעקב ברנאי, חוקר יהודי האימפריה העות'מאנית, הוא פרופ' (אמריטוס) בחוגים לתולדות עם ישראל ולימודי ישראל באוניברסיטת חיפה. תחומי מחקריו העיקריים הם: תולדות יהודי האימפריה העות'מאנית, השבתאות והיסטוריוגרפיה יהודית. ספרו האחרון הוא שבתאות: היבטים היסטוריוגרפיים ראה אור השנה אף הוא בהוצאת אדרא.

חבורות וחיבורים

מעיונים בספרות המוסר הקבלית של חכמי צפת במאה הט״ז

מרדכי פכטר

העיונים המקובצים בספר זה באים להאיר אחדים מן ההיבטים הספרותיים, הביוגרפיים והביבליוגרפיים, כמו גם העיוניים של ספרות המוסר הקבלית שהיא ללא ספק אחד מחידושיו המובהקים של המרכז הרוחני הגדול בצפת במאה הט"ז. ככזאת היא אף היוותה אחד הגורמים העיקריים אשר פילסו את הדרך עבור קבלת צפת במסעה של זו אל ההשפעה המכרעת שנודעה לה על תולדותיה של היהדות למן אותה מאה ועד ימינו אלה.
הטיעון המרכזי של העיונים הללו הוא שחבורות החסידים והמקובלים של צפת היו בית היוצר של הספרות הזאת. בתוככי החבורות הללו נהֶגו ונתחברו ספרי המופת שלה, אשר על כן נקרא שמו של הספר שלפנינו – חבורות וחיבורים. מדובר בחיבורים המשקפים נאמנה את אורחות החיים, ההתנסויות והחוויות המיסטיות של מחבריהם שעמדו בראש החבורות האמורות, אשר בתוכן ומתוכן הם פעלו וביקשו להשפיע על המוני בית ישראל.

המשיחיות היהודית בעידן האמנציפציה

ממלכות בית דוד לסוציאליזם של אחרית הימים

יעקב קולר

​​מחקר חדשני זה מפריך את הדעה הרװחת שעל פיה הרמן כהן (1918-1842) הוא המבשר את תחילתה של תורת המשיח היהודית המודרנית. ברם, כל הרעיונות המרכזײם של כהן בנוגע לתורת המשיח-  דה־פרסוניפיקציה של המשיח, האוניברסלים האתי של התורה הזו, הקשר הפנימי עם המונותאיזם היהודי הרדיקלי, ױותר מכל הצגת סבלותיו ההיסטורײם של עם ישראל כסוכנות משיחית – כל האלמנטים האלו מופיעים כבר אצל ההוגים מהמחצית הראשונה של המאה ה־19 שכתביהם מרוכזים במחקר זה. במרבית המקרים מדובר ברבנים גרמנים בעלי נטיות ליברליות, שפיתחו בהקשרים שונים רעיונות משלהם בנוגע לטרנספורמציה מודרנית של תפיסת המשיח המסורתית ביהדות. מן הרעיונות הללו צמחה לכל המאוחר בשנת 1870 תיאוריה מיסיונרית סדורה שעוצבה מחדש, על ידי הרמן כהן, לכדי פילוסופיה דתית שיטתית ואידיאליסטית. חלקו הראשון של חיבור זה מוקדש להקדמה לתכנים ולהערות נרחבות על המקורות השונים. חלקו השני כולל פרקים מספרים פילוסופים, מאמרים תאולוגים ודרשות בית הכנסת – כל המקורות בחלק זה מופיעים כאן לראשונה בשפת העברית.