ספרים חדשים באדרא
יגאל ורדי
חשיבה דתית היא תנאי הכרחי לכל תהליך אפיסטמולוגי בהכרת המציאות. חשיבה זו מתאפיינת בחיפוש אחר סיבת-הסיבות לכל המתרחש בעולם, תוך ניסיון להתחקות אחר פעולת "היד-הנעלמה" המשפיעה על עולם התופעות הנגלה לעין. לכן, כאשר הפילוסוף תלס אמר "הכל מים", הוא למעשה הציג אמירה מטפיזית-דתית בחיפוש אחר החוק הקוסמי.
האם חשיבה דתית מושתתת על חשיבה רציונלית, או שמא אנו נדרשים לקטגוריה אפיסטמולוגית אחרת ואף אי-רציונלית. לעיתים אנו נדרשים לעבור קונברסיה רוחנית לעבר חוויה מיסטית, ורק לאחר מכן לנסות לתרגם חוויה אינפבילית זאת למושגים מובנים ברשות הרבים. ידיעת המציאות איננה רק שכלתנית, אלא היא טעונה ביצרים וברגשות, וכפי שכינה זאת זיגמונד פרויד הידיעה טעונה בקתקסיס ליבידינלי.
דת ממוסדת לא יכולה להפציע ולהתגבש, אם אין תשתית אפריורית מראש. אי-אפשר להבין את אופן הפצעתן והתמסדותן של דתות שונות, בזמנים ובמקומות היסטוריים, מבלי להציג קלסיפיקציה ארכיטיפית של דתות המתקיימות בפוטנציה בתודעה האנושית. הקלסיפיקציה הארכיטיפית מבוססת על פרויקציה של מיתוסים דתיים שהאדם יצר. לכן, המסקנה המתבקשת הינה שהפסיכולוגיה של הדת מטרימה לסוציולוגיה של הדת.
משה חלמיש
חנוך בן פזי
הדיון בדבר היחס שבין ההומניזם ובין היהדות חייב להתקיים, והוא אכן מתקיים, אך במעגלי שיח מצומצמים מדי. במובנים עמוקים ביותר, הדיון אודות היחס שבין היהדות וההומניזם הוא אחד מן האתגרים הגדולים ביותר של היהדות במאתיים השנים האחרונות. לדיון הזה יש היבטים שונים וכמה מישורים של דיון, וכמובן שאין הוא דיון תיאורטי בלבד. דומה, כי ביסודן של מחלוקות פוליטיות וחברתיות רבות המעסיקות את הציבור בישראל, עומדת שאלת היחס שבין היהדות להומניזם, ולעתים בין המחויבות ליהדות כדת או כלאום ולמחויבות להומניזם כעמדה אתית כלל אנושית.
ביסודו של הספר מצויה ההכרה במחויבות ההומניסטית ובמחויבות היהודית כשתי מערכות ערכיות והכרתיות שונות, אשר יכולות להיות שותפות זו לזו, משלימות זו את זו, ולעתים מתחרות זו בזו. חיבור זה מציג מגוון של גישות וביקורות אודות הגשר המחבר, או החומה המפרידה, החוטים הקושרים, או הסערה המאיימת בכל מפגש שבין שני העולמות. הספר כולו הוא בבחינת הזמנה להתמודד עם סדרה של שאלות המתעוררות במרחב הנפתח בין שני העולמות. ואולי, הוא מבקש להיות קריאה לעצב מחדש את הזהות היהודית במונחים של "הומניות עברית"
תרגום, מבואות וביאורים: אבי אלקיים
דִיוַאן אל־חַלַּאג֗ הוא קובץ שירה דתית מונומנטלית. זוהי יצירה מיסטית אקסטטית מהפכנית פרי עטו של המיסטיקן הצלוּב אל־חֻסַיִן בֶּן מַנְצוּר אל־חַלַּאג֗ (מ' 922). אל־חַלַּאג֗, שהתפרסם בעולם בקריאתו המיסטית האקסטטית אַנַא אל־חַקּ (=אני אלוהים), היה אחד מענקי הרוח בתולדות המיסטיקה במין האנושי, כפי שלימדנו חוקר המיסטיקה הצרפתי הדגול לואי מסיניון שהקדיש עשרות שנים מחייו לחקר חייו ויצירתו של אלחלאג֗. מפגשו המיסטי הֲרֵה הגּוֹרָל עם אהובו האלוהי הוביל אותו להרהורים יוצאי דופן במקוריותם על מהות הקיום האנושי, ועל מצבו הנשגב והטראגי של המיסטיקן. אל־חַלַּאג֗ היה כנראה המשורר הצוּפי האהוב ביותר בקרב הקהילות היהודיות בארצות האסלאם בימי הביניים ובראשית העת החדשה, כפי שעולה בין היתר מחיבורים שנתגלו בגניזות קהיר.
ספר זה פורש מהדורה דו־לשונית מנוקדת של דִיוַאן אל־חַלַּאג֗, המקור בשפה ערבית ולצדו התרגום לעברית בת־זמננו. מטרת הספר היא לפתוח שער להתוודעות מעמיקה ומרתקת של קוראי ערבית ועברית לתולדות השירה המיסטית לסוגיה, להעמקתה של הרוחניות הישראלית בכלל, ולהתחדשותו ולהתגוונותו של הזרם הצוּפי המוסלמי והיהודי בארץ הקדוש בפרט.
ח'אלד אבו ראס
ד"ר ח'אלד אבו ראס מציג בספרו מחקר יצירתי, חדשני ומעמיק שעניינו חקר הצופיות הפלסטינית המודרנית במאה ה־02 ודרכי התחדשותה. המחבר משרטטּ ּ קווים דקיקים של התבוננות חודרת באישיותו המיסטית של איש הדת השיח' מחַמד האשם אלבּﬠְ'דאדי (מ׳ 1995) ועיון מעמיק בכתביו. השיח' אלבע'דאדי לא הסתגר בדלת אמות של מיסטיקה ועיון הגותי אלא גם שימש כראש אלטריקה אלקַ אדריה בירושלים בין השנים 1995-1935 ובכך השפיע באופן מכריע על לימודי הצוּפיוּת בפלסטין ובישראל ובדרכי הנחלתה. במחקר זה מנתח ד"ר אבו ראס לראשונה את הגותו הצוּפית, ואת תרומתו הדתית, החברתית והתרבותית של השיח' אלבע'דאדי למוסלמים בפלסטין ובישראל. חשוב לציין כי אלבע'דאדי אינו רק תיאורטיקן צוּפי אלא גם מיסטיקן נדיר שתיעד את חוויותיו המיסטיות בלשון ספרותית גבוהה ובשפה מרומזת. על קשרי הגומלין שבין שני המעגלים הללו, מעגל החוויות המיסטיות ומעגל הגותו התיאורטית הצוּפית מתמקד מחקר זה.
בעריכת דב שוורץ
דמותו החידתית של ר' אברהם אבן עזרא שבתה את לב הפרשנים, הלומדים, המשכילים והחוקרים שבכל דור. דמות זו, שצמחה בתרבות הספרדית, ספגה בנדודיה את האוויר הגשמי והרוחני של מרכזים יהודיים מגוונים. אבן עזרא היה המשכיל האולטימטיבי: פרשן מקרא, לשונאי, משורר, פילוסוף, מדען, מתמטיקאי, אסטרונום ואסטרולוג. אבן עזרא הותיר בכתביו מצבור אדיר של ידע. אולם מסירת הידע שבכתביו איננה אחידה. למשל, הכתבים האסטרונומיים והאסטרולוגיים שלו נמסרו בלשון צחה, שיטתית ובהירה. פירושי המקרא לעומת זאת, התנסחו לעתים ככתב חידה. לאחר שהקורא עובר בין בתרי הספר המונח לפניו מראשיתו ועד סופו, הוא נותר בתחושה שרק התחיל להכיר את אורחותיו של אבן עזרא. מאמין? ספקן? שכלתן? מיסטיקאי? דבר אחד ברור: אבן עזרא היה מהדמויות הייחודיות של היצירה היהודית. המחקרים המוצעים לקורא, שנכתבו בידי חוקרים מוליכים בחקר ההגות היהודית, נועד לגלות טפח מיצירתו של ר' אברהם אבן עזרא.
תרגם מערבית, הקדים מבואות והוסיף ביאורים: אבי אלקיים
מֻחְיִי אל־דִּין אִבְּן אל־עַרַבִּי (1240-1165), מגדולי ענקי הרוח שקמו במין האנושי, כתב למעלה מ־350 חיבורים, שהרחיבו והעמיקו את התודעה הפילוסופית, התיאולוגית והמיסטית של בני אנוש ושינו פניה לבלי הכר מאז ולעולם. בין מפעלותיו הספרותיים הכבירים גם התקין תפילות: כִּתַאבּ אַוְרַאד אל־אֻסְבּוּע: תפילות לב אישיות ואינטימיות לשבעת ימי השבוע, ארבע עשרה תפילות, לילה ויום, שבהם שפך צקון לחשו לפני קונו. הוא גם התקין תפילה שמיוחסות לה סגולות מאגיות להגנה ולשמירה, בשם חִזְבּ אל־וִקַאיַהֿ. לראשונה מופיעות תפילותיו אלו של אִבְּן אל־עַרַבִּי במהדורה דו־לשונית מנוקדת, בשפת המקור בערבית ובשפת התרגום לעברית בת־זמננו.
תפילותיו של אִבְּן אל־עַרַבִּי מיועדות לכל מי שיש לו עניין בהבנת הפלא הגדול של 'האדם המתפלל' במין האנושי, ולמי שעבודת הלב יקרה לו, ללא הבדל דת, גזע, מין ומגדר; אלה שיודעים לפני מי הם מתפללים, שאינם עושים תפילתם קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום, תפילה זכה וטהורה, שהגיון לבם כוסף לשׂיג ושׂיח אישי ואינטימי עם ריבונם, עד כלות נשמתם באהובם.
תרגם מערבית והוסיף מבוא והערות: יאיר שיפמן
עוז בלומן
הסופר, הפובליציסט והמיסטיקן ר' הלל צייטלין (תרל"א–תש"ב; 1871–1942) היה מעמודי התווך של יהדות פולין בעשורים שקדמו להכחדתה. טוריו הופיעו פעמיים ושלוש פעמים בשבוע בעיתונות היומית המרכזית בוורשה; ביתו היה סלון ספרותי פופולרי ובית ועד לצעירים ולזקנים; הרצאותיו משכו קהל רב; והליכתו ברחוב לוותה בשובל של מעריצים.
חזותו הייתה ייחודית – גבה קומה, בעל זקן מתבדר ושיער שופע, עטוף מעיל ארוך ועבה – וכמוה גם תחנות חייו. בשנותיו המוקדמות קיבל חינוך דתי; ולדבריו, בהיותו כבן אחת עשרה אף נתפרסם כעילוי. בתקופת הנערות גברו עליו "תאוות נוער ותסיסות שונות, ביניהן תסיסת ההשכלה", ואמונתו הפכה מסופקת. בשנות העשרים לחייו נשא צייטלין אישה והתיישב בעיירה הומל; שם התרועע עם קבוצת צעירים יהודיים שפנו עורף לאורח החיים הדתי – ביניהם מי שיהיו לימים סופרים עבריים ידועים דוגמת יוסף חיים ברנר ואורי ניסן גנסין. אך בניגוד אליהם, כמה שנים לאחר מכן החל צייטלין לכתוב בצורה נלהבת על חיי הדת הפנימיים, החסידות והקבלה. בערב ראש השנה תש"ג (1942) נרצח צייטלין בגטו ורשה, עטור טלית ותפילין, כשספר הזֹהר בידו.
מה היו הגורמים לשינוי זה? על פני כמה זמן נפרשׂ? אילו מוטיבים נוספו לכתיבתו או נחסרו הימנה? ובעיקר – האם קיימת 'הגות צייטלינית' ייחודית?
ספר זה יוצא בעקבות חיפושיו של צייטלין אחר האלוהים ואחר הטוב והרע שבאדם. זהו מסע מחכים ומשתלם, בפרט למי שתהיות על אודות מוסר, דת, מיסטיקה והקיום היהודי טורדות את מנוחתו. בין הדפים והשיטין מבצבצת גם תמונה מיניאטורית מרהיבה של אותו יקום מזרח־אירופי נשכח, שהתמיד באהדתו את צייטלין לאורך כל אותם תקופות ושינויים.
אלעד פילר
מן המפורסמות הוא שפילון האלכסנדרוני – הפרשן הראשון של כתבי הקודש שרוב כתביו הגיעו לידינו – היה חדור השפעות פילוסופיות. השפעת הפילוסופיה הניאופיתגוראית על פרשנות פילון, למשל, אף הכתירה אותו בשם 'פילון הפיתגוראי'. לעומת המחקר המתמקד בניסיון לזהות את השפעות ההגות הפילוסופית על פילון בענייני פיסיקה ואתיקה, עוסק ספר זה ביחסו של פילון לדיאלקטיקה. ניתוח יחסו של פילון ל'סופיסטים' של ימיו, שהאמת 'בכיסם', מעלה שביסוד יחסו של פילון לעיסוק הדיאלקטי עומדת גישה אידיאולוגית. לדידו של פילון רעיונות פילוסופיים יכולים לשמש כ'רקחות וטבחות' לפירוש התורה ותו לא. האמת הנתונה לתורת משה בלבד והצפונה בה תתגלה בשקיעת המאור השכלי שבאדם המפנה בהסתלקותו מקום לזריחת רוח־הקודש.
*
ד"ר אלעד פילר עוסק בחקר הפילוסופיה היהודית ההלניסטית ומתמחה בהגותו של פילון האלכסנדרוני. מחקריו מתמקדים בפרשנות המקרא הקדומה ובמקורותיה הפילוסופיים של ההגות היהודית ההלניסטית. ד"ר פילר לימד, בין היתר, באוניברסיטאות בר־אילן ובן־גוריון בנגב ומשמש יו"ר יחידת היודאיקה של ה־Society of Biblical Literature.
רות נצר
בעקבות קרע בשנת 1913 בינו לפרויד עבר הפסיכיאטר הידוע ק.ג. יונג משבר נפשי חריף. בתקופה זו הוא התמסר לבדו למסע ריפוי יחודי של דמיונות הזויים בעמקי עולמו הפנימי. מסע זה הוליד את הציורים והטקסט של 'הספר האדום' שהם דיאלוגים שערך יונג עם דמויות דמיוניות בניסיון להבין את התת־מודע שלו ואת הלא־מודע הקולקטיבי. התהליך שתועד בשנים 1930–1913 ב'ספר האדום' הניב תובנות שהן הבסיס העיקרי לתורתו ולשיטת הטיפול של 'דמיון אקטיבי'. יונג, מהוגי הדעות הגדולים של המאה העשרים, ראה ב'ספר האדום' את עבודתו החשובה ביותר. בעת הופעת הספר באוקטובר 2009 הכריז ה'ניו־יורק טיימס' כי הוא "הגביע הקדוש של הלא מודע". הספר תורגם לשפות רבות, ועתיד לראות אור בתרגום מגרמנית לעברית בהוצאת אדרא, קיבל תהודה ענקית בכל העולם, והוכר כבעל ערך פסיכולוגי, אמנותי, מיתולוגי, תאולוגי והיסטורי.
ספרה של רות נצר מתווך בין הקורא העברי לבין הטקסט המיתי־סימבולי־מטפורי של 'הספר האדום' ומבאר את המשמעות הסמלית של ציוריו החידתיים ואת הקשר לסגנונות האמנותיים של תקופתו.
הספר עוסק בדילמות שנתקל בהן הקורא — האם יונג היה משוגע? או גאון מעמקים יצירתי? אמן אוטסיידר? ממי הושפע? מי היו הדמויות שיונג פוגש במסעו? האם יונג היה גנוסטי? האם יצר תורה דתית או תורת נפש של פסיכותרפיה? מדוע לא סיים את ספרו?
תיאולוגיה בין-דתית - ערכה ועגינתה בפילוסופיה היהודית המודרנית
אפרים מאיר
ספר זה מבקש להציג תיאולוגיה בין־דתית מנקודת ראות יהודית; תיאולוגיה חדשה המקדמת את האינטראקציה בין הדתות לקראת חברה דיאלוגית יותר. לבניית תיאולוגיה, שמטרתה ושיטתה היא דיאלוגית, מתבסס המחבר פרופסור אפרים מאיר על כתבי פילוסופים יהודים מודרניים ומעגן את הערכים של התיאולוגיה הבין־דתית בכתביהם. הספר דן במפגשים בין אנשים מתרבויות ומדתות שונות ומתאר כיצד ייחודיות ויצירת עולם משותף הולכות יד ביד. ההכרה באחר, הכנסת אורחים, היכולת לתרגם והנכונות להקשיב וללמוד, הם אלו שמקרבים אנשים שונים המודים בענווה כי האחר אף הוא מארגן את חייו באופן מיוחד סביב המוחלט הבלתי ניתן להיגוי.
אפרים מאיר הוא פרופסור אמריטוס לפילוסופיה יהודית מודרנית באוניברסיטת בר אילן. בין השנים 2017-2009 שימש כפרופסור אורח באקדמיה לדתות העולם באוניברסיטת המבורג, שם פיתח את התאולוגיה הבין־דתית שלו.
מיומנו של מתפלל
ברוך ברנר
"באחת משיחותינו הוא אמר: 'להיות אדם מתפלל פירושו להיות אדם קשוב המאזין מתוך ענווה לבקשה המבקשת להתהוות ולעתיד־לבוא המבקש להופיע. האדם המתפלל הוא האדם המוכן ליצור את עצמו כמשכן לנביעה ואז לאפשֵר לכוחות העשייה להתרקם מתוך המוּרכבוּת אל העולם'. היה זה איש פלא שחי בעולם כתפילה מהלכת…".
במהלך חייו פוגש המחבר איש פלא נסתר אשר חונך אותו בעולמה של התפילה. את המונח "תפילה" מכיר לכאורה כל אדם מתוך חייו, אלא שבמסע הנפרשׂ לפנינו מתברר כי מושג זה מכיל עולמות רבים ומפתיעים הדורשים – נוסף על לימוד ותרגול – גם חניכה. זהו ספר ייחודי הפותח צוהר לעולמם של חכמי עבודה נסתרים, אנשי סוד שכונו לעיתים "חכמי ההתבודדות" או "חכמי הלב" ולימדו את תורתם בשתיקה, ברמז או בסוד – לאדם חכם המבין מדעתו. ספר זה פורש בפני הקורא את עולם התפילה לרבדיו ומשמש בית שער למהפכת התפילה המתחוללת בדורנו.
אין זה ספר הסב על אודות התפילה בלבד. לפנינו סיפור אישי שבו שוזר המחבר הדרכות עדינות ורבות משמעות המאפשרות לכל אדם להעמיק את חייו ומנסח בצורה עדינה וצלולה עמדות פנימיות המאפשרות לאדם לכוון את ליבו למקום. אלו אבחנות יקרות ערך הן למבקש להעמיק את התנועות הפנימיות בתפילתו, הן למבקש שערים לגילוי נשמתו. זהו ספר שהוא גופו תפילה זכה על התפילה.
על המחבר. ברוך ברנר הוא אומן ומוסמך לרבנות, ממקימי ישיבת "מקור חיים" ומתלמידיו הקרובים של הרב שג"ר; מנהלם לשעבר של "מעבדתרבות ורטיגו" והמרכז למחקר ויצירה וממקימי אנסמבל האומן ח"י, אנסמבל תהלים ועוד. ברנר יצר יצירות רבות סביב טקסטים ייחודיים (סיפורי ר' נחמן, ברונו שולץ, אתי הילסום ועוד) ושר והופיע בהרכבים שונים. הוא הקדיש שלושים שנים מחייו למחקר עולם ה"גוף" כמרכבת החיים, עולם ההכרה, שפת הדמיון, דרכי העלייה בשיר ואופני העבודה עם טקסטים פואטיים בשדה האומנות. הוא ממקימי מכון "על שפת היש" העוסק בפיתוחן והוראתן של פרקטיקות התמקדות וחשיבה בקצה הידיעה ומורה את אומנות התפילה – בארץ ומחוצה לה.
מכרם משירקי
ישוע מנצרת, ישו בשפת חז"ל, או בכינויו הערבי עיסא אבן־מרים, נתפס באסלאם כנביא יוצא דופן שנולד באורח פלאי, לימד וחולל נסים ואף הקים מתים לתחייה. ספר חדשני זה עוסק בדמותו של ישוע במחשבה המוסלמית במאות ה-7 עד ה-11. הספר מציג תמונה פנורמית של התפתחות הנרטיב אודות חיי ישוע בעיני המוסלמים בתקופה הקדומה, וסוקר את הדרכים שבהן התייחסו לנושאים רגישים ושנויים במחלוקת, דוגמת האינקרנציה, הצליבה, אלוהותו של ישוע והשילוש.
המחבר מפתח תיזה שלפנינו היסטוריוגרפיה חלופית מגמתית, שלעתים מושפעת מתחושת כוח דתי או חברתי, ולעתים היא תוצר של התמודדות עם דחייה. לפי תפיסה זו, ישוע שימש מעין מסווה שסייע להגן על קבוצות מוחלשות ודיסידנטיות, והוגים שחששו להציג את הגותם בשמם. הוגים מעין אלה בחרו להתבטא בשמו של ישוע, תוך שהם בוחרים את דמות ישוע ההולמת את הגותם: הנביא, הפילוסוף, הסגפן,האידיאולוג ואפילו המצביא של אחרית הימים.
ד"ר מכרם משירקי הוא מרצה, סופר ומשורר שנולד ומתגורר בכפר ראמה שבגליל. הוא מתמחה בספרות חז"ל, בנצרות ובאסלאם, וכתב מספר ספרים בתחומים אלה. ספרו האחרון בערבית, "ירושלים לאורך ההיסטוריה" יצא לאור בקהיר. בעברית יצא לאור מפרי עטו הספר "יומנו של פנדירא", רומן היסטורי שעלילתו מתרחשת בימי בית שני. ספרו "ישוע בספרות היהודית הקדומה" יצא לאור בקרוב בעברית.
ראובן אוריה הכהן
הספר בוחן באופן מקורי את חידת משיחיות הרממ״ש ואת בשורתה. הוא מראה כי משיחיותו ונביאותו הציבורית-היסטורית הנה פועל יוצר של התודעה המיסטית-חב״דית שלו. תודעה, שתורת האלוהות שלה מרוכזת באינסוף האחדותי הנקרא ׳עצמות ומהות׳ ועומד ביסוד הקביעה: ״קוב״ה, ישראל ואורייתא – כולא חד!״
הספר מוכיח כי תפיסת האלוהות האחדותית של הרממ״ש מחלצת מתוכה בשל הגיונה הפנימי, תהליכים נטורליסטיים ואימננטיים בתיאור של התפתחות וגאולה. ואכן משיחיותו היא תהליך רציונלי, רוחני וטבעי מתחילה ועד גמירא. תהליך שבו מתבטלים היסודות האפוקליפטיים-ניסיים לכל אורך הדרך. לדידו, זוהי הגאולה האחת המובטחת ואין בלתה. היא היוצרת שינוי איכותי בהוויה ההיסטורית-חברתית והתרבותית-לאומית. כל הגותו ומפעלו של רממ״ש היו מתוך תודעה זו, ולשם זיהויו כמשיח בעיני העם והעולם בכללו. ודאותו זו חסרה אך את הסכמת העם וקבלתו, לשם מימושה המלא.
התפיסה האחדותית מביאה לשינוי של המבנים, הדפוסים והמנגנונים שנבנו מדימויים פרסונליים וטרסצנדנטיים החוצצים בין תודעתנו לבין העצמות. בכל הדימויים הפרטיקולריים וההתגלותיים-אפוקליפטיים, וכן בכל אלה שיוצרים היררכיה מהותנית שבין קודש לחול ובין חומר לרוח וכדומה, יחול שינוי ההולם אימננטית את הכוליות האינסופית. שינויים אלה אף מטהרים את האדם והאנושות מהאחיזה האגוצנטרית במציאות ומניעה אותם ליחס חומל וזולתני. כך תיגאל האנושות מהרוע האנושי. בכך ביקש הרממ״ש לגאול את עם ישראל ואחר את העולם כולו מהשפות המעכבות את גאולתו.
אהרן ז׳אן-מארי לוסטיגר
הקרדינל אהרן ז'אן-מארי לוסטיגר שאף כל ימיו לבנות גשר בין יהודים לנוצרים ולתרום להבנה הדדית ולהתמודדות עם פצעי העבר, כך שיהיה "מפגש היהודים והנוצרים בשירות האנושות מקור השראה לשלום וברכה עבור כולם". הוא מוסיף ואומר כי "הקבלה של הנוצרים את העם היהודי והיהדות כברכה יכולה להביא להכרה של היהודים בנוצרים ובמציאות הנוצרית. העתיד יגיד והאלוהים יודע, אך לא ניתן לקוות שתהליך כזה יתרחש לפני שנתגבר על משקלן של מאות שנות הרדיפה". אחת התמות המרכזיות בספר זה הוא דרישתו הנחרצת של הקרדינל להעמיק את ההיכרות העצמית דרך המפגש עם הזולת, קרי דיאלוג בין יהודים לנוצרים: "מפגשם של מנהיגי הכנסייה הקתולית והיהדות יכול על בסיס אמון הדדי לעזור במיתון ההתפרצויות חסרות ההיגיון של שנאה, טינה או נקמה, ואם ירצה ה', לכונן דו־שיח המבוסס על כבוד הדדי ומפגשים נושאי פרי".
הקרדינל אהרן ז'אן-מרי לוסטיגר (2007-1926) נולד בפריז להורים יהודים שהיגרו לצרפת מפולין. בגיל 14 הוא נטבל כנוצרי, והוסיף את השמות ז'אן ומארי לשמו אהרן. אימו ג'יזל נספתה באושוויץ. הוא הוסמך לכהן בכנסייה הקתולית, שימש כרועה קהילה בפריז (1979-1969), וכהגמון העיר אורליאן (1981-1979). בשנת 1981 הוא מונה לארכיהגמון של פריז וב-1983 לקרדינל. במעמדו כקרדינל וכארכיהגמון של בירת צרפת, ובשל זהותו היהודית וקשרי הידידות שיצר עם יהודים, תרם הקרדינל לוסיטגר רבות לדו-שיח יהודי-נוצרי בצרפת ומעבר לגבולותיה.
פירוש אבן רשד לספר המדינה לאפלטון
תרגם מחדש והוסיף מבואות והערות: יאיר שיפמן
אבן רשד (1198-1126), הפרשן בהא הידיעה של כתבי אריסטו, הוא אחד מגדולי המחשבה בימי הביניים. את פירושו ל"המדינה" כתב כנראה ב־1177. בחיבור זה רבה השפעתו של אלפאראבי על אבן רשד. ענינו של אבן רשד, כמנהיג אשר לקח חלק בפעילות ציבורית, בספרו של אפלטון היה תיאורטי ומעשי כאחד.
כפרשנו של אריסטו, הממקם את המדינה המוסלמית על פי קנה המידה הפילוסופי, אין אבן רשד מקבל את התיזה שלשריעה עליונות על המדינה המעולה האפלטונית. המדינה האידיאלית היא המדינה האפלטונית. גם אם ניתן למצוא דמיון בין המדינה המוסלמית בראשיתה ובין המדינה המעולה, והוא הדין אף לגבי מדינת המֻרַאבִּטוּן והמֻוַחִּדוּן, הרי שזה חיקוי בלבד.
אבן רשד מקבל את השקפת אפלטון שהקמת המדינה היא תוצאה של צורך כלכלי ולא של מוטיבציה דתית. ההצלחה במלחמה נובעת מצרכי האדם ואין מדובר כאן כלל על מניע דתי. כמוסלמי הרואה באסלאם דת כלל עולמית והיוצא מנקודת השקפה שכל בני האדם ניתנים לחינוך לא יקבל אבן רשד את גישת אפלטון שלא ניתן לתַרְבֵּת את הלא־יוונים והוא הדין באשר להשפלת העמים הנכבשים. מבחינה זו יוצר הוא שינוי בתפיסה המוסלמית המדברת על השפלת הנכבשים עד אשר יקבלו עליהם את דת האסלאם.
ספרדים, אשכנזים, מערבים - לתולדות היישוב הישן במאות ה-18-19
יעקב ברנאי
שמונה עשרה המחקרים הנכללים בספר זה עוסקים בהיסטוריה החברתית של היישוב הישן, הוותיק בארץ ישראל, בעיקר בירושלים, במאות ה־19-18, על עדותיו המרכזיות: הספרדים, הקהילה המרכזית והגדולה, הזהה בעצם לקהילת ירושלים בתקופה העות'מאנית, ולצידה האשכנזים, יוצאי מרכז ומזרח אירופה בארץ, והמערבים, יוצאי צפון אפריקה. המחקרים מתמקדים בארגון הקהילות וניהולן, בהנהגותיהן, בניהולן הכספי ובקשריהן עם התפוצות.
רוב המחקרים פורסמו במשך עשרות בשנים בכתבי עת שונים ונוספו עליהן כאן כמה חדשים. כל פרקי הספר זכו לעדכון ולהאחדה. כמה מהמחקרים שימשו את המחבר לספריו הראשונים בנושא. כמה מן המחקרים בספר מבוססים על מחקרי המחבר המוקדמים על המערבים וטרם זכו לגיבוש. נוספו עליהם מחקרים המבוססים על מקורות שנחשפו על ידי המחבר, בעיקר פנקסי החשבונות של קהילת ירושלים.
*
יעקב ברנאי, חוקר יהודי האימפריה העות'מאנית, הוא פרופ' (אמריטוס) בחוגים לתולדות עם ישראל ולימודי ישראל באוניברסיטת חיפה. תחומי מחקריו העיקריים הם: תולדות יהודי האימפריה העות'מאנית, השבתאות והיסטוריוגרפיה יהודית. ספרו האחרון הוא שבתאות: היבטים היסטוריוגרפיים ראה אור השנה אף הוא בהוצאת אדרא.
חבורות וחיבורים
מעיונים בספרות המוסר הקבלית של חכמי צפת במאה הט״ז
מרדכי פכטר
העיונים המקובצים בספר זה באים להאיר אחדים מן ההיבטים הספרותיים, הביוגרפיים והביבליוגרפיים, כמו גם העיוניים של ספרות המוסר הקבלית שהיא ללא ספק אחד מחידושיו המובהקים של המרכז הרוחני הגדול בצפת במאה הט"ז. ככזאת היא אף היוותה אחד הגורמים העיקריים אשר פילסו את הדרך עבור קבלת צפת במסעה של זו אל ההשפעה המכרעת שנודעה לה על תולדותיה של היהדות למן אותה מאה ועד ימינו אלה.
הטיעון המרכזי של העיונים הללו הוא שחבורות החסידים והמקובלים של צפת היו בית היוצר של הספרות הזאת. בתוככי החבורות הללו נהֶגו ונתחברו ספרי המופת שלה, אשר על כן נקרא שמו של הספר שלפנינו – חבורות וחיבורים. מדובר בחיבורים המשקפים נאמנה את אורחות החיים, ההתנסויות והחוויות המיסטיות של מחבריהם שעמדו בראש החבורות האמורות, אשר בתוכן ומתוכן הם פעלו וביקשו להשפיע על המוני בית ישראל.
המשיחיות היהודית בעידן האמנציפציה
ממלכות בית דוד לסוציאליזם של אחרית הימים
יעקב קולר
מחקר חדשני זה מפריך את הדעה הרװחת שעל פיה הרמן כהן (1918-1842) הוא המבשר את תחילתה של תורת המשיח היהודית המודרנית. ברם, כל הרעיונות המרכזײם של כהן בנוגע לתורת המשיח- דה־פרסוניפיקציה של המשיח, האוניברסלים האתי של התורה הזו, הקשר הפנימי עם המונותאיזם היהודי הרדיקלי, ױותר מכל הצגת סבלותיו ההיסטורײם של עם ישראל כסוכנות משיחית – כל האלמנטים האלו מופיעים כבר אצל ההוגים מהמחצית הראשונה של המאה ה־19 שכתביהם מרוכזים במחקר זה. במרבית המקרים מדובר ברבנים גרמנים בעלי נטיות ליברליות, שפיתחו בהקשרים שונים רעיונות משלהם בנוגע לטרנספורמציה מודרנית של תפיסת המשיח המסורתית ביהדות. מן הרעיונות הללו צמחה לכל המאוחר בשנת 1870 תיאוריה מיסיונרית סדורה שעוצבה מחדש על ידי הרמן כהן לכדי פילוסופיה דתית שיטתית ואידיאליסטית. חלקו הראשון של חיבור זה מוקדש להקדמה לתכנים ולהערות נרחבות על המקורות השונים. חלקו השני כולל פרקים מספרים פילוסופים, מאמרים תאולוגים ודרשות בית הכנסת – כל המקורות בחלק זה מופיעים כאן לראשונה בשפת העברית.
