ספרים חדשים באדרא
גבריאלה בן שמואל
איך יכול להיות שמבורא מושלם יצאו בריות חסרות ועלובות, ואיך מהטוב המוחלט יצא רוע ענקי כמו זה שאנחנו חװים בהיסטוריה של העולם?
בספר שלפנינו עונה הרב יהודא לאון אשכנזי (מניטו) – מגדולי הוגי הדעות היהודײם בצרפת של המאה העשרים (1922-1996) – על שתי שאלות מפתח אלו של הקבלה באמצעות תמונת עולם ששורשיה טמונים בחביוני השתלשלות אינסוף עולמות רוחנײם שהעולם הגשמי אותו אנחנו מכירים באמצעות חושינו הוא רק קצה הקרחון שלה. הבורא, שהוא הטוב המוחלט, ברא בריאה שתקבל את כל השפע האינסופי שבידו להעניק. אולם טוב אמתי איננו זה המוענק בחינם, אלא זה שמאפשר לצד השני לרכשו בזכות מעשיו. "בנקודה זו אין ספק שהקבלה שונה מכל המסורות האחרות," יסביר הרב אשכנזי, "מאחר שלפיה לא יכול להתקײם מצב של עליה רוחנית הניתנת בחינם. נהפוך הוא: על פי הקבלה, הנשמה חײבת לעבור דרך שלבים והדרגות של עולם התיקון על מנת להפוך את צורת הקיום שמהותה קבלת הישות, לצורת קיום חדשה שמהותה נתינת הישות לאחר. בסופו של דבר, ה"צמצום" והשתלשלות העולמות, הנאצלים והנבראים, כולם מכװנים אך ורק לתכלית אחת: הפיכת הבריאה המקבלת לבריאה מוסרית המחקה את בוראה ולומדת להעניק את השפע האלוהי שהיא מקבלת בחינם ולהעבירו הלאה, שהיא מהות הגאולה״.
העולם הזה הוא מקום התיקון, ולדידו של הרב אשכנזי, המפעל העיקרי בהיסטוריה הוא המאמץ הקולקטיבי של עם ישראל להוליד זהות מוסרית מושלמת שבכוחה לגאול את האנושות כולה. ײחודיותו של הרב אשכנזי טמונה בראײת המסורת היהשודית כמכלול קוהרנטי, תוך יצירת סינתזה בין יסודות קבלײם, פרשנות מקראית וחשיבה מטאפיזית ואתית, אותם גיבש לכלל תורה מתודית שלמה.
יהדות - תרגיל בניהול פיננסי. הפטישיזציה של הגוויל: מקורותיה וחוטריה ההיסטוריים
ארז כסיף
מאמץ אינטלקטואלי-תרבותי עצום הושקע בחידת פיצוח חוטריה ההיסטורײם של היהדות, שלו היו שותפים – להוציא היסטוריונים של היהדות – חוקרים ממנעד דיסציפלינרי רחב וביניהם סוציולוגים, פילוסופים ופסיכולוגים. שערו הראשון של חיבור זה מציע לקורא הצצה ביקורתית בחלק מנכסי צאן הברזל הספרותײם הללו.
שערו השני שוזר נרטיב חדשני לענײן מקורותיה של היהדות. הוא מציע להבין את משמעותה ההיסטורית של היהדות בפרקטיקה הפולחנית שלה כעבודת גװיל כדת ספר – ופחות מתוך חומרי המשקע הרעיונײם-תיאולוגײם שסיפקה. על פי הטיעון שעומד במרכז הדברים, יהדות הגװיל היא במקורה מיזם אימפריאלי-פרסי אחמני, הקשור בטבורו באתגרים הגיאו-פוליטײם והכלכלײם, שעמדו בפני האימפריה הדריוסית באמצע המאה החמישית לפנה"ס יותר מאשר בתרבות היהודאית העתיקה מתקופת הבית הראשון.
שערו השלישי מבקש להציג לקורא חלק מההשלכות ההיסטוריות לטװח הקצר והארוך של דינמיקה היסטורית זו. בטװח הקצר, הוא מציע להבין את ההיסטוריה של תקופת הבית השני לאור התפקיד הכלכלי שמילא בית המקדש, החל מתקופתם של עזרא ונחמיה 'מקדשי הגװיל' ועד החרבתו במרד הגדול. בטװח הארוך, יהדות הגװיל העזראית היא הפיגום ההיסטורי למופעיה של הקנאות הפונדמנטליסטית לצורותיה ביהדות, בנצרות וביתר שאת באסלאם – והיא מבשר חשוב של לאומיות 'הדם והאדמה' על גלגוליה המודרנײם. כמו כן מציג החיבור בפני הקורא העברי את הרעיון, כי יהדות ההלכה היא במידה רבה תגובה להצלחתה הפנונמנלית של הנצרות החל מהמאה השנײה, כך שהאחרונה השפיעה על היהדות לא פחות משהושפעה ממנה.
עמירה ערן
ספר זה מתאר את כוחו של אֵרוס, מהשתוקקות לאדם אהוב ועד השתוקקות לקרבת אלוהים, ומן הנהייה אחר ריגוש תכוף ועד הנהייה אחר האמת. הוא משרטט את תהליך הזיכוך והעיקור שעברה האהבה החושנית בכור ההיתוך של המחשבה הפילוסופית והדתית, עד שהופשטה כליל מסיגיִ הבשר, ולהט כיסופיה הופנה לאהוב מושלם.
ההשתוקקות השכלית תוארה על ידי אריסטו כחתירה לאושר. הוא ראה במימושה את מימוש טבע האדם. העונג נתפס כבן לוויה למימוש שעלה יפה, בין אם רוצתה תשוקה גופנית ובין אם הושׂ בעה תשוקה רוחנית. מחמת עוצמתו של העונג הגופני, ובייחוד עוצמתו של העונג המיני, הקבילו הפילוסופים והתיאולוגים בין השניים, שתהום פעורה ביניהם. העונג הגופני מושתת על שיתוף, הזדקקות לאחֵ ר ותלות נואשת בו, ואילו העונג השכלי מושתת על עצמיות הקיום, על אי תלות בזולת ועל בדידותה של הרוח.
הספר מראה כיצד הפך העונג השכלי לבן לוויה ליצירה גברית סוליסטית. הארוס השכלי הוא אולי המאפיין החשוב ביותר של החלופה הגברית לצורת החיים הגופנית. ראשיתו בערגה למימוש המהות הנוסחתית הקבועה שבכל דבר ודבר והמשכו בדבקות השכל במושכליו ובהולדת רעיונות. בכך נתפסה ההולדה הגברית, הולדת הרעיונות כרפואה לתחלואי ההולדה ולחולשת הקיום הגופני וכישועה מן המוות.
רבקה מצנר
מחקר חדשני ויצירתי זה דן במפגש שבין הקבלה ובין הפסיכואנליזה. האם מפגש בין קבלת האר"י לבין התיאוריה הפסיכואנליטית של ביון יכול להאיר באור חדש את המושגים הקוסמיים והנפשיים? ואם כן האם יש לכך השלכות קליניות ויום־יומיות? קבלת האר"י, מיסודו של רבי יצחק לוריא, שנכתבה במאה ה־16, והתיאוריה של וילפרד ר' ביון, פסיכואנליטיקאי בריטי, שחי במאה ה־20, דנות במספר מושגים מרכזיים דומים מפרספקטיבה שונה, האונטולוגית והאפיסטמולוגית בהתאמה. הספר עורך השוואה בין ארבעה מושגים קבליים ופסיכואנליטיים. מתוך בחינת הדמיון והשוני שביניהם מורחבת הבנת המושגים. הם אינם חופפים, אבל דומים ברוח הדברים או במונחים פסיכואנליטיים ב־ state of mindשלהם. ביון ניסה למנוע ממושגיו להפוך לרוויים. ּ למרות זאת, במהלך השנים הגיעו המושגים לרוויה מסוימת באורח בלתי נמנע. ההסתכלות במושגים אלה מנקודת המבט של קבלת האר"י מגלה בהם פנים נוספות, מעוררת השראה, ומאפשרת ריענון של המושגים וחשיבה חדשה עליהם, על המטופלים שלנו, עלינו כמטפלים ובעיקר עלינו כבני אדם. בד בבד, ההיעזרות בכלים הפסיכואנליטיים מאפשרת התבוננות נוספת במושגים הקבליים.
אפרים יעקב
אלְגַּדֵּס, מחוז, כפר משפחה ואיש בתימן מאת ד"ר אפרים יעקב מנוחת כבוד (נפטר 2015) הינו פרק בהיסטוריה של דרום תימן. זהו נדבך נוסף חשוב ומרכזי בבניית מסד נתונים לחקר יהדות דרום תימן המבוסס כולו על עבודת שדה, היסטוריה שבעל פה, והוא אינו נשען על חומר כתוב כלשהו. ספר ייחודי זה, פרי עמל רב של איסוף וליקוט, הוא מסמך נדיר לקורותיה של משפחה כפרית אמידה ובעלת השפעה מן הכפר אלגדס – מכפריה הּחשובים של דרום תימן.
ד"ר אפרים (אפי) יעקב הוא מחשובי חוקרי תימן בדורנו. כל מעייניו נתונים היו להכרת מורשתה התרבותית של יהדות תימן, לשימורה ולהנחלתה. חיבה יתרה שמורה הייתה בלבו להתעמקות במורשתם של יהודי דרום הארץ על מחוזותיה השונים, שהיקר ביניהם בעיניו היה חוגריה, מקום הולדתם של אבותיו ואבות אבותיו. בין מחקריו ניתן למנות את החיבורים הבאים: מעיל קטֹן: פירוש לספר מעיל שמואל לרבי שמואל דוד אוטולינגי' מאת מרי יחיא צאלח (תשנ"ב, 1992); תימנה: מבוא לארץ אלחוּגַרִיַּה' למרי יוסף רצ'א (תשנ"ה, 1995); אלוה מתימן יבוא: פרקים בתולדות הקבלה בתימן (תשע"ו, 2016). יהי זכרו ברוך.
דב שוורץ
הטענה המרכזית של חיבור זה היא, שמהר"ל השתמש בתורות ובשיטות חשיבה מדעיות כדי לערער את המדע מתוכו. ככל הוגה חדשן אף מהר"ל סבר שההגות הפילוסופית והמיסטית שקדמה לו היא מיותרת. כל כך מפני שהמקראות ודברי חז"ל מתפרשים מתוך עצמם, ואינם נזקקים לפרשנות חיצונית. מהר"ל דחה תיווך כלשהו בין הלמדן לבין הטקסט שניתן בהתגלות. מחקר מקיף וחדשני זה חושף את מקורותיו של מהר"ל ואת תבניות המחשבה שלו, ומראה כיצד באופן אירוני הוא משתמש בשפה השכלתנית, אך למעשה דוחה את תכניה ואת משמעויותיה. הדיונים שבחיבור זה עוסקים בתפיסת האלוהות של מהר"ל, בסדרו של היקום, בתפיסת הנפש ובתורת הנבואה. לראשונה מתוודע הקורא הזהיר להגות מפורטת שכולה לעומתיות ושלילה.
Ephraim Meir
In a time of religious violence, a dialogical theology of a Jewish cast provides a means for overcoming religious fanaticism. Faith in the Plural presents a deed-centered dialogical theology rooted in Jewish dialogical philosophy. It is suggested that the search for dialogical elements in religious sources and traditions and the lively contact with religious others offer remedies for religious aberrations.
Binyamin Abrahamov
The present book examines the Sufis' and mainly Ibn al-̔Arabī's approaches to the five pillars of Islam. A chapter of ritual purity is added, because this precept is a necessary condition for the implementation of some pillars. The Sufis' approaches to these precepts vacillate between acceptance and rejection. Their acceptance of the pillars is expressed in different ways; mystical , theological, philosophical and ethical considerations are introduced to explain the formal rites of the five pillars.
דורית קידר
מה אפשר לעשות כשהמציאות רוויה בתחושות של חרדה תמידית משדים רוחות וליליות הנמצאים בכל מקום בו זמנית? בתנאים שכאלו, יש לעמוד על המשמר באופן קבוע ובעזרת מבחר קמיעות ולחשים, לדאוג לעתיד טוב יותר. לעיתים חמסה אינה מספיקה ויש להתאמץ ולרכוש קערת השבעה.
"מי כתבה קערת השבעה?" הוא מסע מרתק הכולל חמש תחנות, שבכל אחת מהן מורם המסך מעל מלאכת הכתיבה של הנשים שפעלו בעת העתיקה; החל מנשים מסופוטמיות שאחזו בקנה וכתבו בכתב יתדות, דרך נשות האימפריה הרומית שאחזו נוצה וכתבו לטינית בכתב מסתלסל ועד לנשים היהודיות של האימפריה הסאסאנית שאחזו במכחול וכתבו בארמית בכתב מרובע, השבעות על גבי קערות. הספר מסיר את הרעלה שהסוותה שרשרת של נשים פִּלאיות ששלחו ידן בכתיבה ומחזיר אותן אל מקומן הראוי בזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי שלנו.
חשק שלמה הוא אחד הפירושים היותר חשובים שנכתבו על מגילת שיר השירים בתולדות פרשנות המקרא היהודית, המציע פרשנות מהפכנית להבנת סוד האהבה. הוא נתחבר בשלהי המאה ה־ 15 בידי ר' יוחנן אלימנו באיטליה בתקופת הרנסאנס. משמעותה של האהבה, אחריה הוא מחפש, מהדהדת את רוח תקופתו — האהבה הרנסאנסית.
ר' יוחנן אלימנו היה מלומד רנסאנסי מחונן, מקובל יהודי, פילוסוף, פרשן המקרא ואינטלקטואל קוסמופוליטי. טיפוח המדעים לרבות המדעים האוקולטיים, לצד ידענות מופלגת בפילוסופיה היוונית והערבית, בספרות של תקופתו, בקאנון היהודי לרבות בקבלה, מוצאים את ביטויים בפרשנות שהציע לאהבה, כמין מעשה אלכימאי רב הוד בחינת סינקרטיזם רנסאנסי מובהק.
דב שוורץ
ככל תנועה חשובה וגורלית בתולדותיו של עם ישראל אף החסידות לא הופיעה בחלל הריק. האדמו"רים הושפעו ממגמות בהגות היהודית, ועיצבו את תורתם המהפכנית מתוך הסתמכות ישירה ועקיפה על תורות שהתפתחו בראשית העת החדשה.
במקביל הייתה ההגות החסידית בעלת השפעה על רעיונות שהתרקמו בהגות היהודית עד היום. חיבור זה דן בהשפעתם של המהר"ל והיש"ר מקנדיה על החסידות וממשיך לדון
בהשפעת החסידות על הגותו הרחבה של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. הוא גם עוקב אחר השפעות פנים חסידיות, ועוסק בהשפעת האדמו"ר הזקן על תורת הגאולה של ר' דובער
שניאורסון, בנו, ועל ר' אהרן מסטרושלה, תלמידו. החיבורמאפשר הבנה מלאה יותר של ההגות החסידית בעבר ובהווה, והוא דן במגוון של תורות חסידיות.
עורך: חמי בן נון
דעיכת הרוח הוא מסע מסעיר וקסום בעולם הרוח האנושית, מפגן של אהבת הרוח. כחמישים יוצרים נאספו להם יחדיו: תלמידיו, חבריו ואוהביו של ענק הרוח שלמה גיורא שוהם ביטאו במאמרים, שירים ויצירות את מנחתם לאיש הרנסנס הזה. היצירות מקיפות ארץ עצומה ואינסופית מכל תחומי הדעת והתרבות האנושית: החייאת שפות לצד מערות מסתור, קוסמולוגיה לצד השאלות הלא־פתורות של הפיסיקה, מוזיאוני פשע לצד חתירה אל פסיכולוגיית המעמקים, סוסים טרויאניים לצד קרימינולוגיה יהודית רוחנית, קריאה הרמנויטית בטקסט של צ'ואנג טסה לצד עיון בשירת האהבה המיסטית של אל־חלאג', ברטראנד ראסל לצד דוד בן גוריון, תורות אישיות לצד בית הספר לידידות, ניתוח המרחב הפוליטי לצד הגיגים על חירות הביטוי, אשפוז כפוי לצד דמנציה, הומניזם תנ"כי לצד ענישה, פיוס לצד דעיכת השפעת ההומניזם ברפואה, פרק א’ בספר בראשית כמצע לקוסמולוגיה המודרנית לצד סיזיפוס וטנטלוס, אמן ויצירתו לצד האומץ לטפל ועוד ועוד, כולם ריחות, צלילים, מטעמים ותופינים, כולם מפגן מרהיב של תנועת מטוטלת עזה המתנגדת לדעיכת הרוח, נחשול של אופטימיזם, יצירה שופעת ונוטפת חוכמה ודעת. לשוטט בשביליו של הספר הוא עונג צרוף שכל שוחר דעת ירצה לחוות.
חורחה לואיס בורחס בילה את שנות ילדותו בשיטוטים ובקריאה במעמקי ספרײתו של אביו. היה זה המרחב שבו התפתח פולחן ספרים של חײו ושבו נחרץ גורלו להיות "איש של מילים". אין פלא שדבקה נפשו בכתביהם של המקובלים מיד כאשר נחשף בנעוריו לתורת הסוד של הקבלה, המלמדת על האותיות כמקורו של היקום ועל הספר האלוהי בעל אינסוף רובדי המשמעות.
יהדות ואנתרופוסופיה − מחלוקות עתיקות בלבוש חדש הוא מחקר חדשני, יצירתי ומקורי, שבו דן ד"ר ישראל קורן בתפיסה של היהדות ושל קיומו של העם היהודי במשנת רודולף שטיינר, אבי התורה האנתרופוסופית.
הכרך הראשון כולל מבוא מקיף ביותר לתורה האנתרופוסופית. ניתן לומר כי מונח לפנינו המבוא הביקורתי היחיד והמקיף ביותר לתורה זו בשפה העברית. בכרך זה דן המחבר בתפיסת התפתחות היקום והאנושות של שטיינר, במרכיב הכריסטולוגי במשנתו, בעקרון מדע הרוח שלו ובמחשבתו הפילוסופית.
הכרך השני מתמקד בהשקפותיו של שטיינר על הציונות, על היהודים, ועל פרשנותו ליהדות. בשונה מהמחקרים האחרונים על שטיינר, שהתמקדו בעיקר בסוגיית הגזענות והאנטישמיות שבמשנתו, ספר זה דן בהשקפותיו בסוגיה היהודית כחלק ממחשבתו הכוללת. הספר מציג את מחשבת שטיינר כתורה כריסטולוגית-גנוסטית, שהיא המשך למסורות הקרויות מִסטריוֹת קדומות שתורתן חוללה קונפליקט עם היהדות. הספר מאפשר בחינה השוואתית, בין האופן שבו פירש שטיינר את הקיום היהודי ואת היהדות, לבין אופני פירושם במקורות היהדות עצמם.
משה חלמיש
סדר יומו של מקובל הוא מחקר חדשני וייחודי המנתח בסדר כרונולוגי את ההנחיות המרובות הפזורות בין דפי הספרות הקבלית לדרך התנהלותו של אדם בשגרה היומית.
המחבר מציג את קווי המתאר של החשיבה הקבלית העומדת לצד ומעבר לעולם ההלכה, אשר הטביעה את חותמה בליטורגיקה ובפרקסיס היומיומי.
המחבר משרטט את סדר יומו של המקובל באמצעות חמישה תחומים:
א) סדר יום – מהלך חייו השוטף של המקובל; ב) בית הכנסת – התופס מקום חשוב בעולמו הדתי של האדם – ואפיוניו; ג) מערכת התפילה לפי סדר תפילות היום והמועדים; ד) עניינים הקשורים במעשה יומיומי-גשמי מובהק כמו אכילה; ה) החיים במסגרת המעגל המשפחתי.
מחקר זה אינו כולל את החיים המיסטיים הממלאים ימיהם של בני עלייה מועטים באמצעים בלתי שגרתיים.
עורך: אבי אלקיים
סהדותא דמהימנותא הוא ספר חזיונות מן היפים ביותר שהתחברו בידי המאמינים השבתאיים. חיברו חכם שלמה לאנייאדו (נפטר 1714), רבה הראשי של קהילת אר"ץ – ארם צובא, היא העיר חלבּ אשר בסוריה, בין השנים 1700-1650. דיין ופוסק גדול היה שרק מעט מתשובותיו שרדו. עם בואו של שבתי צבי לקהילת אר"ץ בח' באב תכ"ה (20.07.1665) דבק בו חכם לאנייאדו והאמין במשיחיותו כל ימי חייו. את חזיונותיו המשיחיים השבתאיים המרהיבים יקרי הערך והאמונה תיעד לרבים. השמים נפתחו לחכם לאנייאדו ויחל לראות מראות אלוהים. הרוחות נשׂאוהו אל מלכות השמים וירא חזיונות על הקב"ה, כיסא הכבוד, שבתי צבי, האבות הקדושים, משה רבינו וארבע ועשרים אלף מלאכי עליון. ציור מסעותיו של שבתי צבי רכוב על אריה בשמי מרומים, יורד לירושלים של מטה, יושב על כיסא הכבוד בבית המקדש, ומפרש את סודה המשיחי של התורה לכל באי העולם הוא מן היפים בתיאורי המשיח בספרי הדמיונות של היהודים. פרופ' אבי אלקיים ההדיר מחדש את החיבור על פי כתבי יד והוסיף מבואות וביאורים המציעים כיוונים חדשים להבנת חיבור יקר ערך זה.
