ספרים חדשים באדרא
מגדר, ארוטיקה ודמיון אזוטרי במיסטיקה היהודית
אליוט ר׳ וולפסון
אוסף מאמרים זה מציג מגוון היבטים שונים של תפקיד המגדר, הארוטיקה, והדמיוני האזוטרי במסורת הקבלית. החוט המקשר הוא מאוויו של המיסטיקן היהודי לדמיין את הבלתי־נתפס. הפרדוקס המשתמע מזה עומד בבסיס ההרמנויטיקה הקבלית של הסוד: סוד ההסתרה יכול להיחשף רק אם הוא מוסתר. ההשקפה הקבלית על הארוטי מבוססת על חשיפת המציאות באמצעות הופעת הדימוי, חשיפת האמת באמצעות כיסוי אי־האמת. מנקודת מבט זו, אין אמת גלויה, אלא רק הפנים המתגלות דרך המסכה. השפה ממלאת את הפונקציה הזו על ידי ביטוי הבלתי־ניתן לביטוי, ובכך הופכת את האי־נראה לגלוי באמצעות אי־נראותו. הסמל מביא את הבלתי־נודע לקשר עם הידוע, אך מבלי לצמצם את ההבדל הקושר את הניגודים. המחווה הלשונית – בין תנועה מילולית, כיתוב או התבוננות נפשית – היא סופית, אבל הפרשנות של אותם סימנים היא אינסופית.
*
אליוט ר. וולפסון הוא פרופסור במחלקה ללימודי דתות, אוניברסיטת סנטה בדברה, קליפורניה, ארה"ב. מגדולי חוקרי הקבלה בדורנו. כתב עשרות ספרים ומאות מאמרים, שבהם פרץ דרכים חדשות ומהפכניות בחקר המחשבה היהודית לדורותיה.
עקרונות האיזון במשנת הראי״ה קוק
צבי שפיגל
עיקרון האיזון הוא אוניברסלי. הוא נוכח בהגות הקלאסית, בהגות ימי הביניים ובעת החדשה, בהגות המערב ובהגות המזרח, בפילוסופיה הכללית, במחשבה היהודית בכלל ובהגות הקבלית והמיסטית בפרט. אנו מוצאים אותו במציאות הקוסמולוגית, הביולוגית והכימית, כמו גם במציאות החברתית והאישית נפשית. עיקרון זה הוא פועל יוצא של ההשקפה כי המציאות בנויה מניגודים שמקורם אחד.
אולם מהו המצב המאוזן וכיצד מגיעים אליו? מהו יתרון של עולם הבנוי מניגודים ומהם החסרונות שלו? כיצד תהליכי האיזון מביאים להתפתחות?
בין ההפכים והניגודים קיימת מערכת גומלין, ניתן לזהות גורמים ותהליכים אשר שואפים להביא לאיזון בין ניגודים כמו גם כאלו הגורמים ליציאה מאיזון. התבוננות בעקרונות האיזון יש בה כדי להאיר ואולי לתת כלים לבניית מערכת יחסים שמאזנת בין הניגודים מתוך הבנת הצורך של הניגודים כמשלימים זה את זה על ידי תהליכי האיזון. עקרונות אלו יפה כוחם לנושאים החברתיים והאישיים כאחד.
חיבור זה מבקש לבחון את המודלים השונים ועקרונות תהליכי האיזון. הוא מסתייע לשם כך במשנתו של הראי"ה קוק שבה ניתן למצוא משנה סדורה בנושא.
נוכח הקיטוב והשסע החברתי בו מצויה החברה הישראלית, הבנת עקרונות ותהליכי האיזון בין הניגודים יש בהם כדי להציע דרך לפתרון ותקווה.
*
צבי שפיגל, איש חינוך, עומד בראש הישיבה התיכונית "קול מבשר" שנים רבות, שותף במיזמים חברתיים בתחומים תרבות יהודית ישראלית ובמיזם מענה לנוער מאתגר. בד בבד עם לימוד בבתי מדרש מגוונים בעל תואר שני בחינוך, בלימודי משפט ותואר שלישי בפילוסופיה יהודית.
הרב כלפון משה הכהן וחכמי תוניסיה בעת החדשה / עיונים ביצירתם, פועלם והשפעתם
בעריכת צבי זוהר ורונאל עטיה
המאמרים שבקובץ זה פורצים נתיבים חדשים ומקוריים בחקר עולמה של יהדות תוניסיה, תוך התמקדות ביצירתם, פועלם והשפעתם של חכמי תוניסיה בעת החדשה. טווח השנים שבהם עוסקים המאמרים שבקובץ תחילתו במאה השמונה־עשרה וסופו במדינת ישראל בת זמננו. אולם מרבית המאמרים עוסקים בעשורים שבין שלהי המאה התשע־עשרה לאמצע המאה העשרים. בשנים אלו ניכרו שינויים משמעותיים באופי החיים המסורתיים של יהודי תוניסיה.
בעת החדשה חיו בתוניסיה ובאי ג'רבא שתחת שלטונה תלמידי חכמים מן השורה הראשונה, שיצרו ופעלו במגוון תחומי יצירה יהודיים. הרב כלפון משה הכהן (1950-1874), גדול חכמי ג'רבא במאה העשרים, היה בימי חייו ואף לאחר פטירתו בעל השפעה רבה בעולם התורני החינוכי והתרבותי של קהילות יהודי תוניסיה, הן בארץ המוצא והן בקרב יוצאי תוניסיה וצאצאיהם החיים בישראל ובתפוצות. קובץ זה מוקדש לעיונים חדשים ביצירתו, וכן ביצירתם של חכמים תוניסאים נוספים בני התקופה.
Gandhi and Jewish Philosophers / Trans-different Encounters
Ephraim Meir
In previous books, Ephraim Meir developed an interreligious theology that promotes deep communication and dialogue without neglecting the particularities of each religion or culture. In this present book he proposes a pre-eminent example of his dialogical theology in which “trans-difference” is central. Through a series of virtual encounters, he brings Mahatma Gandhi into conversation with a variety of Jewish philosophers. Focusing on the realization of a peaceful and just society, and on the challenge of active nonviolence, he compares Gandhi's views with those of Buber, Levinas and Heschel. Recontextualizing Gandhi, he points to the potential of Gandhi's transformational praxis for Israelis and Palestinians.
הנזירות הנוצרית במזרח בשלהי העת העתיקה / פרקים בהיסטוריה דתית-חברתית
ברוריה ביטון -אשקלוני | אריה קופסקי
ראשיתה של הנזירות הנוצרית במגמות אסקטיות שהתפתחו בקהילות נוצריות במזרח האימפריה הרומית בשלהי העת העתיקה. בשונה מהרושם שנוצר לעיתים של תנועה מתבודדת ומסתגרת, תנועת הנזירות צמחה כחלק אינטגרלי של החברה הנוצרית והשתלבה במהירות בפוליטיקה הכנסייתית והאימפריאלית. הספר נועד להציג בפני הקוראים רקע פנורמי לנושאים ומקורות מרכזיים להבנת התפתחותה ההיסטורית־דתית של הנזירות במזרח האימפריה, ולנתח את המאפיינים הייחודיים לה בתקופתה המכוננת, ובכך למלא, ולו במידה מסוימת, את החלל הקיים בתחום זה בעברית.
בספר זה כונסו יחדיו פרקים על הנזירות במזרח ובארץ־ישראל, ומבחר מקורות שנכתבו ביוונית ובסורית, מתוך השפע הרב של ספרות הנזירות בעת העתיקה. החיבורים עוסקים בעיצוב אורח החיים והאתוס הנזירי, ונכתבו בידי מחברים רבי השפעה שעצבו את דרכה של התנועה במרכזי הנזירות הגדולים במצרים, בסוריה, בארץ־ישראל, ובאסיה הקטנה.
הפשוט / סיפורים חסידיים באספקלריה צופית
אורי מור מלאך
ספר זה מציע לקורא אסופה שובת לב של סיפורים מתוך חטיבת הסיפור החסידי, הידועה בכינוי: 'סיפורי האיש הפשוט' החסידיים או 'סיפורי התמים'. לצד אסופת הסיפורים, מובא ניתוח ספרותי של מספר סיפורים נבחרים מתוך חטיבת סיפורים זו. בניתוח הסיפורים מבקש המחבר לחשוף בפני הקורא היבטים סמויים מן העין, המצויים בכוח בסיפורים, בתקווה לתרום להנאה ולהעמקה שבקריאתם.
תשומת לב מיוחדת תינתן לבחינת הסיפור החסידי באספקלריה של העולם הצוּפי. השוואה זו, תשאף מחד גיסא להעמיק ולגלות את ייחודו של הסיפור בעולם המחשבה של החסידות, ומאידך גיסא לעמוד על דמות משותפת לחסידות ולצוּפיות, אותה כינינו בגרסתה החסידית: 'הצדיק הפשוט'.
קץ הפלאות / פנטזיה בתנ״ך
חגי דגן
את התנ"ך כבר קראו כתורת אמת, כסודות אלוהיים גנוזים, כטאבו וקושאן, כאידאולוגיה, כמיתוס עתיק יומין וכספרות. כאן, לראשונה בעברית, מוצג התנ"ך כספר פנטזיה. חגי דגן, מחבר "המיתולוגיה היהודית" ו"שדים יהודים", מציע לקרוא חלקים נרחבים מן המקרא לאור מחקרים בתחום התיאוריה של הפנטזיה. ברוח זו לא נבחנים כאן רק סיפורים ידועים כמו עלילות שמשון או קריעת ים סוף, אלא גם מעשים הנוגעים לעצם קיום האל והבחירה בעם, כמו מתן תורה. דיון נרחב מוקדש גם להתגלויות לנביאים. ישעיהו ויחזקאל, משה ויהושע, אבל בראש ובראשונה אלוהים עצמו, מתגלים כאן כגיבורי פנטזיה קדומים.
הספר מצביע על קשר הדוק בין פנטזיה לבין תמונות יסוד הנוגעות לתפיסת הזהות הקולקטיבית שלנו. הזהות שלנו היא בראש ובראשונה הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על עצמנו, ובסיפור הזה יש לא מעט פנטזיה. פנטזיה היא, אם כן, עסק רציני ביותר.
הספר כתוב בשפה קולחת ועשירה והוא משיב לסיפורי התנ"ך את התנופה והססגוניות שנגזלו מהם במהלך אלפי שנים של פלפול רבני ושל נוקדנות אקדמית מודרנית. דווקא קריאת הסיפורים כפנטזיה מחזירה להם את קסמם האבוד, את העוצמה והיופי שכמעט הצלחנו להשכיח ולשכוח.
*
חגי דגן הוא סופר ומרצה. הוא פרסם עד היום ארבעה ספרי עיון, שישה רומנים למבוגרים, רומן נוער אחד וספר שירה אחד. גם כתיבתו העיונית וגם הפרוזה שלו סובבות סביב מיתולוגיה, פנטזיה, דמונולוגיה ואפוקליפסה, וסביב סוגיות של זהות ותרבות. בין ספרי העיון הקודמים שלו: המיתולוגיה היהודית (מפה 2003), האל האחר (עם עובד 2016), שדים יהודים (אוניברסיטת תל אביב 2019). דגן מכהן כיום כראש החטיבה לספרות ולתרבות ישראלית במכללת ספיר.
הריאליזם בציור
יגאל ורדי
בספרי "הריאליזם בציור, הריאליזם כהיפותזה בפילוסופיה ובציור", אני מציג ארבעה ארכיטיפים של ציור ריאליסטי בהקבלה למקורות הראייה שיש באמתחתנו: העין הצופה בתופעות המציאות, המוח המפרש ומארגן את תופעות המציאות, היד המציירת את המציאות באופן התהוותי והאינטגרציה ביניהם. בהקבלה לכך, אני מציג ארבעה ארכיטיפים ריאליסטיים: ריאליזם אימפרסיוניסטי (העין), ריאליזם סטרוקטורלי (המוח), ריאליזם אקספרסיבי (היד) וריאליזם מדעי אשר מטרתו לייצג את המציאות ברזולוציה מקסימלית של איזון אסתטי. טענתי הינה שיתר סגנונות הריאליזם במהלך תולדות האמנות הם תרכובות היברידיות של ארבעת הארכיטיפים הללו.
בספר זה מוצג מונח חדש השאול משדה הפיזיקה ומכונה בפי "עקרון אי-הוודאות האופטי" הגורס שהעין לא יכולה לתפוס את הפיקסל של נקודת הצבע, איננה יכולה לתפוס את הצורה וגם לא את הארגון הקומפוזיציוני. נקודת הפיקסל מרצדת לעבר הצבע המשלים לה, הצורה מרצדת בין עמימות למובחנות, והקומפוזיציה מרצדת בין הגיאומטרי לריתמי. לכן, המסקנה לי הינה שהריאליזם הוא רק היפותזה, אחת מיני רבות, בלכידת המציאות ובניסיון לייצג אותה בשפת הציור.
*
ד״ר יגאל ורדי, יליד 1953, קיבוץ משמר הנגב. סיים לימודי פסיכולוגיה קלינית ודוקטורט בפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. מומחה בפסיכו-דיאגנוסטיקה גרפולוגית. פרסם ספרים הגותיים בתחומים שונים כגון: פסיכולוגיה, פילוסופיה, אמנות וניהול. עוסק שנים רבות באמנות הציור.
השפעת רבי חסדאי קרשׂקשׂ על תורת העצם של ברוך שפינוזה
אבישי גלילי
בספר זה מתחקה המחבר בצורה אנליטית על אודות ההשפעה של תפיסותיו התיאולוגיות, המטפיזיות והפיזיקליות של רבי חסדאי קרשׂקשׂ (1340–1410) על תורת העצם של ברוך שפינוזה (1632–1677). חוקרים רבים שעסקו בהגותם של פילוסופים אלו הצביעו על הכיוון הכללי של קרבה זו בין השניים, אולם מעולם לא נעשה ניסיון אנליטי מקיף לבחון את מהות הקשר ואת מידת ההשפעה המדויקת של קרשׂקשׂ על שפינוזה. מחקר זה מתמקד בשני היבטים מוגדרים ומרכזיים בהגותם של ההוגים: הראשון, ביחס בין הוכחת האל של קרשׂקשׂ לזו של שפינוזה. השני, בקשר בין אבני היסוד המטפיזיות של שפינוזה אל המטפיזיקה והפיזיקה של קרשׂקשׂ.
מסקנותיו של מחקר זה מראות נקודות רבות של השפעה אשר מגיעות לעיתים לכדי זהות תוכן ומבנה שבין שפינוזה לקרשׂקשׂ — תחת הנושאים שנחקרו. חלק מנקודות אלו היו ידועות לחוקרים השונים לאורך השנים, אולם תוכנן המדויק, הקשרן, יחסן לתורות פילוסופיות אחרות ומובהקותן לא הייתה ידועה. תרומתו הייחודית של מחקר זה נעוצה בהבהרתם המעמיקה של נקודות אלו.
*
ד"ר אבישי גלילי, בעל תואר ראשון בחינוך גופני, תואר שני בפילוסופיה, ודוקטורט בפילוסופיה יהודית. הוא מורה בתיכון ומרצה במכללת תל חי. ד"ר גלילי חוקר את תחומי הפילוסופיה היהודית הרציונליסטית של ימי הביניים, את הרציונליזם של העת החדשה בדגש על תורת שפינוזה, ואת תורותיהם של עמנואל קאנט ושלמה מימון. הוא עוסק כיום בפיתוח מודל מטפיזי במסגרת פוסט־דוקטורט במעבדה לחקר התודעה ולוגיקה רכה שבאוניברסיטת תל אביב בראשותו של פרופ׳ עודד מימון.
בשביל המהותיות / תפיסת האדם בהגותו ובמשנתו החינוכית של יוסף שכטר
שרית שוסהיים
קולה של שרית שוסהיים המהדהד את רעיונותיו של יוסף שכטר מפנה את תשומת הלב לחשיבות השיבה אל ה"מהותיות". שכטר הוא אחד ההוגים של הצמיחה מתוך משבר, של ההתפתחות מתוך קושי, של האמונה בכוחו של האדם לצאת משגרת הקיום ולפגוש את היסודות העמוקים ביותר שבנפשו. שכטר קורא למסע רוחני ופנימי, שחשוב שיישמע בכל עת, אולם בעת הזאת חשיבותו יקרה כפל כפליים. זוהי קריאה להעמיק בחקר המשבר שבו אנו נתונים, להבין את המסע אל פנים הנפש כדי לחפש את דרכנו, להבין מחדש את המציאות שסביבנו דרך השיבה אל המהות האנושית של האדם.
פרופ' חנוך בן פזי, אוני' בר אילן
במחקרה פורץ הדרך מצביעה שרית שוסהיים על ציר מרכזי שקושר את רעיונותיו זה בזה וחושף את השיטתיות החבויה בכתביו הרבים. בכוחה של המהותיות להציל את האדם המודרני מאובדן המשמעות הפנימית של החיים הדתיים הן כאשר הוא ממשיך לקיים אותם קיום חיצוני בלבד ולא פחות מכך לאחר שנטש אותם, אולם חש באובדנו של מפתח שיכול לשוב ולהעניק משמעות מחודשת לחייו.
פרופ' רון מרגולין, אוני' תל אביב
יוסף שכטר הקדים את זמנו. כבר בשנות החמישים הוא הציע תודעה יהודית מתחדשת, תורות רוחניות מהמזרח וחזרה אל הטבע. למעט קומץ מחסידיו שהקימו את היישוב יודפת קולו היה בודד למדי. המפגש האישי שלי עם שכטר התרחש בתקופה של חיפוש, כשהייתי על צומת דרכים וחיפשתי את דרכי. מצאתי בכתביו ובהגותו עושר רוחני גדול לצד עצות מעשיות לבניית גשר בין היהדות לעולמי הפנימי. ספרה של שרית שוסהיים עושה חסד גדול עם הגותו של שכטר. הוא יוצא לאור בזמן הנכון, כשכל כך חשוב וחיוני לשמוע את קולו המהדהד, ומזכיר לנו לשים לב אל הנשמה.
אהוד בנאי, אמן ומוסיקאי
–
ד"ר שרית שוסהיים מרצה בחוג לחינוך במכללה האקדמית הרצוג ועוסקת במחקר ובכתיבה הגותית המשלבת חינוך, פסיכולוגיה ופילוסופיה. היא מכהנת כראש יחידת ההתמחות במכללה, שותפה בצוות מו"פ ומובילה את פורום הכניסה להוראה במכון מופ"ת. שרית מלווה צוותים בתהליכי צמיחה ויועצת ביוגרפית בקליניקה פרטית.
תרשיש ב / מחקרים נוספים ביהדות תוניסיה ומורשתה
עורכים: אפרים חזן, חיים סעדון
תרשיש ב, המוגש בזה לקורא, הוא קובץ חלוצי וייחודי העוסק כולו, כקודמו, ביהדות תוניסיה ומורשתה. בקובץ משתתפים חוקרים מובהקים של יהדות תוניסיה, מקצתם מבני הקהילה ומקצתם מחוצה לה, והוא משלב חוקרים ותיקים ובעלי שם עם חוקרים צעירים ומבטיחים. המאמרים ותחומיהם מרתקים ומגוונים במיוחד. הם פורשים בפני הקוראים יריעה היסטורית ותרבותית רחבה, מימי הביניים וראשוני החכמים ועד לעת החדשה על כל מרכיביה.
קובץ זה כולל חמישה שערים: שער ראשון יצירה ומשמעה; שער שני הגות ופרשנות; שער שלישי ציונות והשכלה; שער רביעי עיתונות; שער חמישי חינוך הוראה לשון. קובץ עתיר תובנות זה תורם תרומה משמעותית להעשרת מורשתה ותרבותה של יהדות תוניסיה.
אל־חַלַּאג֗ / כִּתַאבּ אל־טַּוַאסִין- מחשבות על דת, מטפיזיקה ומיסטיקה
תרגום, מבואות וביאורים: אבי אלקיים
כִּתַאבּ אל־טַּוַאסִין הוא חיבור קטן הכמות ורב האיכות, פרי יצירתו בשנותיו האחרונות של הצלוּב חֻסַיִן בֶּן מַנְצוּר אל־חַלַּאג֗ (מ' 922). חיבור זה הוא אוסף של פרגמנטים נדירים, שבקעו מתוך עולמו של אני גדוש חוויות, התנסויות וסערת רגשות, שנתערטל מִלבושים הרבה,
דברים חידתיים ועמוקים, סָתִים דִּסְתִימוּ, כתובים בדיו של סתרים, הכותבת ומסתירה, המגלה ומכסה שביבי אור נחשׁך, הפותחים צוהר מואר לתוך קדרוּת הקיום ומקימים לתחייה נופים נעלמים של החיים הנשגבים.
הפרגמנטים הללו, שנכתבו במרתפי הקיום של אל־חַלַּאג֗, בכלא חייו, והרעידו את אמות הסִפים בעולם האסלאם, כוללים תובנות פנימיות אינטואיטיביות, דקות ומקוריות במניפת נושאים רחבה שפרשׂ אל־חַלַּאג֗ בקציר האומר, בהן האיר פרשנויות סוד על הקֻראן, מחשבות
מטפיזיות באור האלוהי, ראייה חדשנית ומקורית על השטן, ביקורת התבונה הרציונלית, שירת קודש מיסטית ופרקי יצירה והתבוננות חזותית בגיאומטריה מקודשת.
Ibn al-‛Arabī / On Five Influential Stations
Binyamin Abrahamov
The aim of this book is to examine Ibn al-‛Arabī’s attitude towards five Sufi stations from the perspective of their influence on other stations or on the acts, sayings, etc. of the Sufi. The stations discussed are: ikhlāṣ (purification, or truthfulness, or sincerity), taqwā (God-fearingness), tawba (repentance), wara‛ (scrupulousness), and mujāhada (striving). These five stations have different measures of influence on one’s deeds and one’s performance of precepts. Each discussion of a station begins with the views of early Sufis, continues with Ibn al-‛Arabī’s approach, and ends with the translation of the relevant chapters from Ibn al-‛Arabī’s greatest work, al-Futūḥāt al-Makkiyya. In his discussion, Ibn al-‛Arabī reveals his original interpretation of these stations and their impact on the Sufis’ conduct. The approach he adopts to these Sufi stations illustrates the connection between his mystical philosophy and previous Sufi thought.
משהו להאמין בו / תיאולוגיה חילונית
אבנר דינור
משהו להאמין בו הוא ספר עיון מקורי העוסק במושג סתירתי לכאורה: "תיאולוגיה חילונית". הוא מבקש לפתוח פתח לתיאולוגיה בתוך העמדה החילונית ומתעקש על נחיצותה של חילוניות לתיאולוגיה יהודית בת זמננו.
מהי חילוניות?
האם היא עמדה אמונית?
באיזה אלוהים יכול, ואף צריך, היהודי החילוני להאמין?
שאלות כאלו מערערות על הבחנות מקובלות בחברה הישראלית בין חילוניות, דתיות, אתאיזם ואמונה. הספר משיב עליהן בעזרת עיון מדרשי במקורות יהודים קדומים, ובעזרת הגותם של פילוסופים מודרניים גדולים: עמנואל לוינס, מרטין בובר, הנס יונס ואחרים.
תיאולוגיה חילונית מתארת את האדם כ"היות בעולמו של אלוהים". היא מזהה את האלוהות כהכרח פילוסופי בתחום האתי, אך דוחה מכל וכול את הרעיון של אל רב-עוצמה האחראי לכל פרטי המציאות. האחריות לגורלו של העולם מוטלת על האדם בלבד, אך מעשיו הטובים של האדם אינם נובעים מהמציאות. מעשים של צדק שבהם האדם מתעלה על המציאות ומשנה אותה משחררים אותנו מהסופיות שלנו ומחברים אותנו אל האינסופי. חילונים, מסורתיים, רפורמים ואף אורתודוקסים מוזמנים למצוא באבחנה זו "משהו להאמין בו", לחשוב מחדש את אמונתם-שלהם ולבחון את ההשלכות הפילוסופיות והפוליטיות שלה.
התעלומה של האורות
שועי רז
התעלומה של האורות, הוא מארג פוליפוני, רב-תרבותי ורב-דורי, האוצר בחובו שפע התבוננויות מקוריות, מעמיקות, ומרחיבות-לב בתרבות האנושית על פניה השונים, מתוך שימת-דגש על ריבוי, שוני ומגוון יצירתי והגותי מתקופות שונות, תרבויות רבות-פנים ואזורי-עולם מגוונים. כך, מציע המחבר דיון ביצירתה של המשוררת טלי לטוביצקי בזיקה למשוררת ספפו מלסבוס, ביצירתן של הפילוסופית סימון וייל והפעילה החברתית, הקרימינולוגית והמשוררת, ויקי שירן, בהשוואה לשיר מאת המשורר הניגרי זוכה פרס נובל, וולה סויינקה; סוקר את סוגיית קדושת ירושלים בשחר ימי האסלאם, עובר אל משוררים בני שושלת טאנג בסין, מבקר אצל משורר איראני בבגדאד של המאה התשיעית, מתבונן באלמנטים שטרם הוער עליהם בשירה היהודית בספרד המוסלמית והנוצרית; עומד על יחסם של הרמב"ם לבעלי החיים, עוסק בריטואלים של שתיית תה ביפן ובריטואלים של שתיית יין באסיה ובאירופה; דן במושג "האדם החופשי" באתיקה לשפינוזה; מרחיב על מרחב ההתגלות העליון בכתבי מקובלים יהודיים, מצאצאי מגורשי ספרד ופורטוגל; קורא בשיר הלאדינו "ארבולס" בזיקה למקורות קבליים ולשירתו של פדריקו גרסיה לורקה; מהרהר בתודעתם הקיומית של כמה וכמה הוגים ויוצרים יהודיים טרם מלחמת העולם השניה ואחריה (מסלוניקי, פריז, וינה וברלין,) אשר השואה (או עליית-הנאצים) חתומה במחשבתם, ומגיע עד לדיונים מרתקים ביצירה אמנותית בישראל בתחילת המאה העשרים-ואחת, כשבתווך עולה מכתיבתו קול אישי בלתי-משתמע בגנות אלימות, תודעה היררכית, שיעבוד ואי-שוויון; ובזכות עולם רחום וחרותני, המעמיק את יסודות השיוויון בין בני-האדם, את תפיסת החיים-ביחד, הנכונה לקבל את כל המגלמים שונות וחריגה מתרבות הרוב – דווקא משום שא ֵחרותם מרחיבה את התרבות, את הנפש והתודעה, את חיי העיּון והמעשה.
מהתעלומה של האורות קורנת אהבתו של רז לכל גילוי של פילוסופיה, מדע, שירה, מוסיקה אמנות פלסטית וזיכרון רב-תרבותי; ואמירה אופטימית ולבבית בזכות הומניזם חוצה גבולות ותרבויות. רובם המכריע של פרקי החיבור ראו אור בכתבי עת ספרותיים ואקדמיים וכמאמרים שליוו דיסקים חדשים (אהוד בנאי וברי סחרוף) או צורפו כאחרית-דבר לספרים – במהלך השנים האחרונות.
נפש המיתוס במעגל החיים
רות נצר
ספורי המיתולוגיה הם הפסיכולוגיה הקדומה של אבות אבותינו, שלא ידעו שעל הנפש הם מדברים, וחשבו שהם מתארים להנאתם עלילות וספורים שהיו אי פעם. לספרי הזה בחרתי מאמרים שלי שעוסקים במבט יונגיאני על מיתוסים של בריאת הנפש והתפתחותה במהלך החיים, כפי שהיא באה לביטוי גם במדע ובציורי ילדים. כמו כן בחרתי מאמרים העוסקים במערכות מורכבות של יחסי משפחה, בבחינה מחודשת של המוטיבים של הנבחרות, גילוי עריות ואדיפוס, בהיותם נתמכים על ידי ספורי המיתוס. הספר עוסק גם במיתוסים של גבורת הנפש במעגל החיים ובסופם.
ספר זה שעוסק, כמו ספרי הקודמים, במסע הנפש, מתאים לפסיכולוגים ומטפלים, לאנשי מדעי הרוח והחברה, הדת והאנתרופולוגיה, תרבות ואמנות, שעניינם בהשלכות המיתוס על מערכות היחסים האנושיים בכל תחומי החיים, ושעניינם בתהליכי ההתפתחות של חיי האדם בעונות חייו.
רות נצר היא פסיכולוגית קלינית, אנליטיקאית יונגיאנית, מורה ומדריכה בכירה, מלמדת בבית ספר לפסיכותרפיה יונגיאנית; אמנית וחוקרת ספרות וקולנוע. פרסמה אחד עשר ספרי שירה עליהם זכתה בחמשה פרסים, ספר פרוזה אוטוביוגרפי, ואחד עשר ספרי עיון על מסע הנפש במיתוס, בספרות ובקולנוע. האחרון עוסק בספר האדום של יונג.
משה חלמיש ואורה שורצולד
פִרסם ספרים ומחקרים רבים בתחומי: קבלה, חסידות, קבלה בארצות המזרח, ובעיקר באשר לאינטראקציה בין הקבלה לבין עולם התפילה, ההלכה והמנהג, כדי להכיר מקרוב את עולם התרבות ואורח החײם היהודײם ומקורות יניקתם. כחלק מפעילות מדעית זו גם ההדיר כתבי־יד של חיבורים קבלײם מן הפזורה היהודית. למעלה משלושה עשורים ערך את 'דעת', כתב־עת לפילוסופיה יהודית ולקבלה. החזיק בקתדרה לחקר הקבלה ע"ש הרב ד"ר שפרן עד פרישתו לגמלאות.
פרופסור אמריטה אורה שורצולד היא בלשנית באוניברסיטת בר־אילן, שלימדה במחלקה ללשון העברית וללשונות שמיות ובמרכז סלטי לחקר הלאדינו. היא חוקרת ידועה בעברית החדשה ובלאדינו, ופרסמה ספרים ומאמרים רבים בנושאים אלו. היא ערכה ספרים
אחדים, והייתה בין עורכות האנציקלופדיה על לשון ובלשנות עברית (EHLL). היא ערכה את כתב העת "בלשנות עברית" שנים רבות, ועורכת עתה את כתב העת "לאדינאר". היא זכתה בפרס לנדאו על מחקריה בלאדינו ב־2015, הייתה נשיאת החוג הישראלי לבלשנות בשנים 2007-2001, ונשיאת האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה בשנים 2007-2004 היא חברה באקדמיה ללשון העברית משנת 2005, חברה מכותבת של האקדמיה המלכותית הספרדית (RAE) משנת 2015, ומאז 2020 היא נשיאת האקדמיה הלאומית ללאדינו בישראל.
יואב אבטליון
המיסטיקה הצוּפית מרתקת את דמיונם של מיליוני אנשים בני כל הדתות ברחבי העולם; היא נוגעת בנימי נפשו של האדם בדרך אנושית-אוניברסלית ומעניקה משמעות לקיום האנושי על פני האדמה. המיסטיקה הצוּפית ריתקה גם את דמיונו של רבי אברהם, בנו של הרמב״ם, שראה בצוּפים המוסלמים שחיו סביבו במצרים במאה השלוש עשרה כמי שמשמרים את אורחות חייהם של נביאי ישראל. מורה דרכו של ראב"ם בצוּפיות היה אבו חאמד אלע֗זאלי, מענקי הרוח באסלאם בכל הדורות.
הצוּפיות שמה במרכזה את הלב ואת הדרך שהאדם הולך בה, שבאמצעותם הוא יכול להפוך לאדם שלם, לחוות את האיחוד והאחדות עם האל, לדעת את עצמו ולהבין את מקומו במציאות האלוהית. הספר דרך הלב מתבונן בתורה הצוּפית באמצעות שני ענקים, האחד מוסלמי והשני יהודי, שעולמותיהם נשזרים זה בזה.
הספר מזמין את הקוראים, יהודים ומוסלמים כאחד, להתבונן במהלכיהם של שני גיבורי הספר, ולחפש את דרך הלב שלהם אל השלום, אל האמת ואל האהבה.
יוסף יצחק ליפשיץ
תורת חכמי אשכנז בימי הביניים ידועה בהיקפה ובהשפעתה, ומנהג קהילות אשכנז אף הוא נודע בייחודו. לא מעט ממנהגים אלה מנוגדים להלכה התלמודית, מנהגים המעידים על מסורת קדם תלמודית. קיום של מסורת זו מצביע על יהדות עצמאית שאיננה נסמכת על יהדות בבל או על מסורת ארץ ישראל. המפגש של יהדות זו עם המסורת הבבלית ארע רק במאה העשירית או מעט לפניה, ויצר שינוי רב הן בהלכה באשכנז, הן בתודעה העצמית של חכמיה.
הספר התפתחות ההלכה האשכנזית: מסורת, הטקסט התלמודי והחיים בעיר של ימי הביניים מתאר את ההלכה האשכנזית בימי הביניים ככזו המצויה בתהליך של הטמעת ההלכה התלמודית מתוך מאבק או תחרות עם מסורת קדומה. מסורת זו לא נשענה בהכרח על טקסטים, לא תלמודיים ולא אחרים, ואף לא היו לה בהכרח הצדקות משפטיות עקביות. היא נשענה על מנהג אבות, על המקרא, על מיתוס ואף על השפעות של החברה הנוצרית, תרבותה ודתה. בתוך תהליך הטמעה זה ניתן לזהות את התהליך שעברו החכמים מפסיקה המציבה את ידו העליונה של המנהג לצד פרשנות תיאורטית של הטקסט התלמודי, אל פסיקה הנשענת בעיקר על פרשנות התלמוד וגישתה למנהג ביקורתית.
רוברטו ארביב
הדרך הצוּפית הינה הדרך המיסטית באסלאם אשר העשירה את החוויה הדתית לסוגיה לא רק באסלאם אלא גם ביהדות, ועדות לכך ניתן למצוא בכתבי היהודים בימי הביניים, בשירה, בהגות ובמיסטיקה. זרמיה השונים השפיעו רבות על דרכי החשיבה היהודית בקרב הקהילות היהודיות בארצות אסיה ואפריקה.
הספר הסוד בגבולות התבונה במשנתו של רבי אברהם בן הרמב"ם מנתח את תפיסת הסוד הייחודית לרבי אברהם בן מימון (1237-1186), וחושף את שיטתו הייחודית לחידוש הרוח היהודית בשילוב מרתק בין עולם המסורת היהודית לבין חכמי הלב באסלאם.
רבי אברהם פיתח דרך חדשה, הצומחת מתוך פרדס החכמה המסורתית, המדעית והצוּפית מיסטית, ורואה בנביאי ישראל את הדגם האידיאלי, שתכליתו לייצר אדם שלם. עולמם של הנביאים מזה, ודרך הלב בצוּפיות מזה, מהווים השראה בעבורו ובעבור קבוצת החסידים בני חוגו במצרים.
רינה מזוז פיצ׳ון
בתור ילדים קטנים וסקרנים שרוצים לגלות את העולם, לא פעם ולא פעמיים עלתה בדעתנו השאלה "מי הוא אלוהים?" "האם הוא קיים?"
שאלות על דמוּת האל הינן שאלות אוניברסליות, אך מעניין לבחון כיצד תפיסה זו מתקיימת במדינת ישראל שהיא מדינה ריבונית, בה הדת והמדינה שזורות זו בזה, וכיצד תפיסת דמוּת האל אצל הילד יכולה לעזור בהבנת עולמו הפנימי והרגשי.
הספר אלוהים שלי, יצירת דמוּת האל אצל הילד בגיל הרך הוא מחקר חדשני המציג את תפיסת דמוּת האל אצל ילדים בגילאי 6-4 שלומדים בגנים שונים במדינת ישראל ומשלושה מגזרים שונים: חילוני, דתי וחרדי, באמצעות ציורים ושיח. הספר מוצג דרך תחומי דעת שונים: פילוסופיה יהודית, פסיכואנליזה ופסיכולוגיית המעמקים של הילד, שהיא ייחודית לאסכולה היונגיאנית.
*
גבריאל שטרנגר
הודי דתי, מורה לקבלה וחסידות, יוצא למסע עיוני בספרות החכמה המוסלמית ומגלה עולם קסום. המסע הניב מסה זה, רוחניות ודבקות מיסטית במפגש יהודי-מוסלמי, הפותח בעקרונות הרוחניים וההלכתיים של האסלאם, אנו פוגשים את אל-ע֗זאלי, המגשר בין המיסטיקה לאורתודוקסיה המוסלמית במאה השלוש-עשרה, שהטביע חותם גם על הגותם של חכמי היהדות בימי הביניים. המסע עובר בעולמם הקסום של הצוּפים, וביניהם "גדול המורים" אבן ערבי, שתובנותיו לגבי חכמת הנביאים או האדם השלם נושאות את רשמי מקור החכמה העלום שממנו שאב ספר הזוהר את תורת הספירות. אנו פוגשים גם במשורר מַווְלָאנַא רוּמי חולה האהבה, המלמד אותנו איך להמיר ייסורי הפרידה מאהוב לאהבת אלוהים יוקדת, רעיון המופיע במשל "יושב הקרנות והנסיכה" של המקובל רבי יצחק דמן עכו, ולאחר מכן בספר ראשית חכמה של חוג מקובלי צפת. המסע מגיע אל דמותו המרתקת של רבי אברהם בן הרמב"ם, ששילב מנהגי התבוננות צוּפיים בבית הכנסת שלו בקהיר ואל דמויות ססגוניות נוספות בנוף היהודי והמוסלמי.
האפילוג מתחקה אחרי התהליכים הנפשיים והרוחניים המלווים את המפגש עם ספרות החכמה של אחרת, ומציג מודל פסיכואנליטי להבנת המתרחש במפגשים בין-דתיים.
רוברטו ארביב
הדרך הצוּפית הינה הדרך המיסטית באסלאם אשר העשירה את החוויה הדתית לסוגיה לא רק באסלאם אלא גם ביהדות, ועדות לכך ניתן למצוא בכתבי היהודים בימי הביניים, בשירה, בהגות ובמיסטיקה. זרמיה השונים השפיעו רבות על דרכי החשיבה היהודית בקרב הקהילות היהודיות בארצות אסיה ואפריקה.
הספר הסוד בגבולות התבונה במשנתו של רבי אברהם בן הרמב"ם מנתח את תפיסת הסוד הייחודית לרבי אברהם בן מימון (1237-1186), וחושף את שיטתו הייחודית לחידוש הרוח היהודית בשילוב מרתק בין עולם המסורת היהודית לבין חכמי הלב באסלאם.
רבי אברהם פיתח דרך חדשה, הצומחת מתוך פרדס החכמה המסורתית, המדעית והצוּפית מיסטית, ורואה בנביאי ישראל את הדגם האידיאלי, שתכליתו לייצר אדם שלם. עולמם של הנביאים מזה, ודרך הלב בצוּפיות מזה, מהווים השראה בעבורו ובעבור קבוצת החסידים בני חוגו במצרים.
יוסף יצחק ליפשיץ
תורת חכמי אשכנז בימי הביניים ידועה בהיקפה ובהשפעתה, ומנהג קהילות אשכנז אף הוא נודע בייחודו. לא מעט ממנהגים אלה מנוגדים להלכה התלמודית, מנהגים המעידים על מסורת קדם תלמודית. קיום של מסורת זו מצביע על יהדות עצמאית שאיננה נסמכת על יהדות בבל או על מסורת ארץ ישראל. המפגש של יהדות זו עם המסורת הבבלית ארע רק במאה העשירית או מעט לפניה, ויצר שינוי רב הן בהלכה באשכנז, הן בתודעה העצמית של חכמיה.
הספר התפתחות ההלכה האשכנזית: מסורת, הטקסט התלמודי והחיים בעיר של ימי הביניים מתאר את ההלכה האשכנזית בימי הביניים ככזו המצויה בתהליך של הטמעת ההלכה התלמודית מתוך מאבק או תחרות עם מסורת קדומה. מסורת זו לא נשענה בהכרח על טקסטים, לא תלמודיים ולא אחרים, ואף לא היו לה בהכרח הצדקות משפטיות עקביות. היא נשענה על מנהג אבות, על המקרא, על מיתוס ואף על השפעות של החברה הנוצרית, תרבותה ודתה. בתוך תהליך הטמעה זה ניתן לזהות את התהליך שעברו החכמים מפסיקה המציבה את ידו העליונה של המנהג לצד פרשנות תיאורטית של הטקסט התלמודי, אל פסיקה הנשענת בעיקר על פרשנות התלמוד וגישתה למנהג ביקורתית.
יואב אבטליון
המיסטיקה הצוּפית מרתקת את דמיונם של מיליוני אנשים בני כל הדתות ברחבי העולם; היא נוגעת בנימי נפשו של האדם בדרך אנושית-אוניברסלית ומעניקה משמעות לקיום האנושי על פני האדמה. המיסטיקה הצוּפית ריתקה גם את דמיונו של רבי אברהם, בנו של הרמב״ם, שראה בצוּפים המוסלמים שחיו סביבו במצרים במאה השלוש עשרה כמי שמשמרים את אורחות חייהם של נביאי ישראל. מורה דרכו של ראב"ם בצוּפיות היה אבו חאמד אלע֗זאלי, מענקי הרוח באסלאם בכל הדורות.
הצוּפיות שמה במרכזה את הלב ואת הדרך שהאדם הולך בה, שבאמצעותם הוא יכול להפוך לאדם שלם, לחוות את האיחוד והאחדות עם האל, לדעת את עצמו ולהבין את מקומו במציאות האלוהית. הספר דרך הלב מתבונן בתורה הצוּפית באמצעות שני ענקים, האחד מוסלמי והשני יהודי, שעולמותיהם נשזרים זה בזה.
הספר מזמין את הקוראים, יהודים ומוסלמים כאחד, להתבונן במהלכיהם של שני גיבורי הספר, ולחפש את דרך הלב שלהם אל השלום, אל האמת ואל האהבה.
סיגלית חכם
בשנת 1492 בשלהי תקופת הסולטנות הממלוכית הצ'רקסית, ערך המיסטיקן הצופי שִׁהַאבּ אלדִּין אלקַסְטַלַאנִי (נפ' 1517) את מסע העלייה לרגל האחרון שלו מקהיר בירת מצרים למכה לקיום מצוות החג֗. בדרכו חזרה מהמסע הוא ביקר בקבר הנביא מחמד שבאלמדינה, ושם חווה חוויה מיסטית מטלטלת שהטביעה את חותמה בגופו, ברוחו ובמשנתו. עם חזרתו מהמסע לביתו שבקהיר החל בכתיבת חיבור מיסטי המדגיש את אהבת הנביא שנקרא בשם אלמַוַאהִבּ אללַדֻּנִּיַּה בִּאלמִנַח אלמֻחַמַּדִיַּה (המתנות האלוהיות [הניתנות] על ידי ההענקות של הנביא מחמד). ספר זה לוקח אותנו הקוראים למסע להשגת אותן מתנות. עיקר הדברים הוא שהדרך להשיגן היא אהבת הנביא ללא סייגים וללא הרף. הספר מוקדש לתהליך שעל המאמין לעבור, כיצד עליו לנהוג, מה עליו לעשות, ובעיקר, כיצד עליו לחוש כדי להגיע לאהבה זו, ומתוך כך לזכות במתנות הנכספות מידי הנביא.
ד"ר סיגלית חכם חוקרת עצמאית המתמחה בתאולוגיה מוסלמית ובצופיות בתקופת ימי הביניים המאוחרים, בשילוב תיאוריות מתחום חקר הרגשות והדת ותיאוריות מודרניות לביקורת הספרות.
עידו אנג׳ל
עידו אנג'ל בוהדנה הוא סופר, משורר ויזם. כתב וביים לטלוויזיה, לימד קולנוע במדרשה לאמנות, הקים את "מיזנטרופ", שהיה מחללי העבודה החלוציים בעולם. זהו ספרו ה־12.
יגאל ורדי
חשיבה דתית היא תנאי הכרחי לכל תהליך אפיסטמולוגי בהכרת המציאות. חשיבה זו מתאפיינת בחיפוש אחר סיבת-הסיבות לכל המתרחש בעולם, תוך ניסיון להתחקות אחר פעולת "היד-הנעלמה" המשפיעה על עולם התופעות הנגלה לעין. לכן, כאשר הפילוסוף תלס אמר "הכל מים", הוא למעשה הציג אמירה מטפיזית-דתית בחיפוש אחר החוק הקוסמי.
האם חשיבה דתית מושתתת על חשיבה רציונלית, או שמא אנו נדרשים לקטגוריה אפיסטמולוגית אחרת ואף אי-רציונלית. לעיתים אנו נדרשים לעבור קונברסיה רוחנית לעבר חוויה מיסטית, ורק לאחר מכן לנסות לתרגם חוויה אינפבילית זאת למושגים מובנים ברשות הרבים. ידיעת המציאות איננה רק שכלתנית, אלא היא טעונה ביצרים וברגשות, וכפי שכינה זאת זיגמונד פרויד הידיעה טעונה בקתקסיס ליבידינלי.
דת ממוסדת לא יכולה להפציע ולהתגבש, אם אין תשתית אפריורית מראש. אי-אפשר להבין את אופן הפצעתן והתמסדותן של דתות שונות, בזמנים ובמקומות היסטוריים, מבלי להציג קלסיפיקציה ארכיטיפית של דתות המתקיימות בפוטנציה בתודעה האנושית. הקלסיפיקציה הארכיטיפית מבוססת על פרויקציה של מיתוסים דתיים שהאדם יצר. לכן, המסקנה המתבקשת הינה שהפסיכולוגיה של הדת מטרימה לסוציולוגיה של הדת.
משה חלמיש
חנוך בן פזי
הדיון בדבר היחס שבין ההומניזם ובין היהדות חייב להתקיים, והוא אכן מתקיים, אך במעגלי שיח מצומצמים מדי. במובנים עמוקים ביותר, הדיון אודות היחס שבין היהדות וההומניזם הוא אחד מן האתגרים הגדולים ביותר של היהדות במאתיים השנים האחרונות. לדיון הזה יש היבטים שונים וכמה מישורים של דיון, וכמובן שאין הוא דיון תיאורטי בלבד. דומה, כי ביסודן של מחלוקות פוליטיות וחברתיות רבות המעסיקות את הציבור בישראל, עומדת שאלת היחס שבין היהדות להומניזם, ולעתים בין המחויבות ליהדות כדת או כלאום ולמחויבות להומניזם כעמדה אתית כלל אנושית.
ביסודו של הספר מצויה ההכרה במחויבות ההומניסטית ובמחויבות היהודית כשתי מערכות ערכיות והכרתיות שונות, אשר יכולות להיות שותפות זו לזו, משלימות זו את זו, ולעתים מתחרות זו בזו. חיבור זה מציג מגוון של גישות וביקורות אודות הגשר המחבר, או החומה המפרידה, החוטים הקושרים, או הסערה המאיימת בכל מפגש שבין שני העולמות. הספר כולו הוא בבחינת הזמנה להתמודד עם סדרה של שאלות המתעוררות במרחב הנפתח בין שני העולמות. ואולי, הוא מבקש להיות קריאה לעצב מחדש את הזהות היהודית במונחים של "הומניות עברית"
תרגום, מבואות וביאורים: אבי אלקיים
דִיוַאן אל־חַלַּאג֗ הוא קובץ שירה דתית מונומנטלית. זוהי יצירה מיסטית אקסטטית מהפכנית פרי עטו של המיסטיקן הצלוּב אל־חֻסַיִן בֶּן מַנְצוּר אל־חַלַּאג֗ (מ' 922). אל־חַלַּאג֗, שהתפרסם בעולם בקריאתו המיסטית האקסטטית אַנַא אל־חַקּ (=אני אלוהים), היה אחד מענקי הרוח בתולדות המיסטיקה במין האנושי, כפי שלימדנו חוקר המיסטיקה הצרפתי הדגול לואי מסיניון שהקדיש עשרות שנים מחייו לחקר חייו ויצירתו של אלחלאג֗. מפגשו המיסטי הֲרֵה הגּוֹרָל עם אהובו האלוהי הוביל אותו להרהורים יוצאי דופן במקוריותם על מהות הקיום האנושי, ועל מצבו הנשגב והטראגי של המיסטיקן. אל־חַלַּאג֗ היה כנראה המשורר הצוּפי האהוב ביותר בקרב הקהילות היהודיות בארצות האסלאם בימי הביניים ובראשית העת החדשה, כפי שעולה בין היתר מחיבורים שנתגלו בגניזות קהיר.
ספר זה פורש מהדורה דו־לשונית מנוקדת של דִיוַאן אל־חַלַּאג֗, המקור בשפה ערבית ולצדו התרגום לעברית בת־זמננו. מטרת הספר היא לפתוח שער להתוודעות מעמיקה ומרתקת של קוראי ערבית ועברית לתולדות השירה המיסטית לסוגיה, להעמקתה של הרוחניות הישראלית בכלל, ולהתחדשותו ולהתגוונותו של הזרם הצוּפי המוסלמי והיהודי בארץ הקדוש בפרט.
ח'אלד אבו ראס
ד"ר ח'אלד אבו ראס מציג בספרו מחקר יצירתי, חדשני ומעמיק שעניינו חקר הצופיות הפלסטינית המודרנית במאה ה־02 ודרכי התחדשותה. המחבר משרטטּ ּ קווים דקיקים של התבוננות חודרת באישיותו המיסטית של איש הדת השיח' מחַמד האשם אלבּﬠְ'דאדי (מ׳ 1995) ועיון מעמיק בכתביו. השיח' אלבע'דאדי לא הסתגר בדלת אמות של מיסטיקה ועיון הגותי אלא גם שימש כראש אלטריקה אלקַ אדריה בירושלים בין השנים 1995-1935 ובכך השפיע באופן מכריע על לימודי הצוּפיוּת בפלסטין ובישראל ובדרכי הנחלתה. במחקר זה מנתח ד"ר אבו ראס לראשונה את הגותו הצוּפית, ואת תרומתו הדתית, החברתית והתרבותית של השיח' אלבע'דאדי למוסלמים בפלסטין ובישראל. חשוב לציין כי אלבע'דאדי אינו רק תיאורטיקן צוּפי אלא גם מיסטיקן נדיר שתיעד את חוויותיו המיסטיות בלשון ספרותית גבוהה ובשפה מרומזת. על קשרי הגומלין שבין שני המעגלים הללו, מעגל החוויות המיסטיות ומעגל הגותו התיאורטית הצוּפית מתמקד מחקר זה.
בעריכת דב שוורץ
דמותו החידתית של ר' אברהם אבן עזרא שבתה את לב הפרשנים, הלומדים, המשכילים והחוקרים שבכל דור. דמות זו, שצמחה בתרבות הספרדית, ספגה בנדודיה את האוויר הגשמי והרוחני של מרכזים יהודיים מגוונים. אבן עזרא היה המשכיל האולטימטיבי: פרשן מקרא, לשונאי, משורר, פילוסוף, מדען, מתמטיקאי, אסטרונום ואסטרולוג. אבן עזרא הותיר בכתביו מצבור אדיר של ידע. אולם מסירת הידע שבכתביו איננה אחידה. למשל, הכתבים האסטרונומיים והאסטרולוגיים שלו נמסרו בלשון צחה, שיטתית ובהירה. פירושי המקרא לעומת זאת, התנסחו לעתים ככתב חידה. לאחר שהקורא עובר בין בתרי הספר המונח לפניו מראשיתו ועד סופו, הוא נותר בתחושה שרק התחיל להכיר את אורחותיו של אבן עזרא. מאמין? ספקן? שכלתן? מיסטיקאי? דבר אחד ברור: אבן עזרא היה מהדמויות הייחודיות של היצירה היהודית. המחקרים המוצעים לקורא, שנכתבו בידי חוקרים מוליכים בחקר ההגות היהודית, נועד לגלות טפח מיצירתו של ר' אברהם אבן עזרא.
תרגם מערבית, הקדים מבואות והוסיף ביאורים: אבי אלקיים
מֻחְיִי אל־דִּין אִבְּן אל־עַרַבִּי (1240-1165), מגדולי ענקי הרוח שקמו במין האנושי, כתב למעלה מ־350 חיבורים, שהרחיבו והעמיקו את התודעה הפילוסופית, התיאולוגית והמיסטית של בני אנוש ושינו פניה לבלי הכר מאז ולעולם. בין מפעלותיו הספרותיים הכבירים גם התקין תפילות: כִּתַאבּ אַוְרַאד אל־אֻסְבּוּע: תפילות לב אישיות ואינטימיות לשבעת ימי השבוע, ארבע עשרה תפילות, לילה ויום, שבהם שפך צקון לחשו לפני קונו. הוא גם התקין תפילה שמיוחסות לה סגולות מאגיות להגנה ולשמירה, בשם חִזְבּ אל־וִקַאיַהֿ. לראשונה מופיעות תפילותיו אלו של אִבְּן אל־עַרַבִּי במהדורה דו־לשונית מנוקדת, בשפת המקור בערבית ובשפת התרגום לעברית בת־זמננו.
תפילותיו של אִבְּן אל־עַרַבִּי מיועדות לכל מי שיש לו עניין בהבנת הפלא הגדול של 'האדם המתפלל' במין האנושי, ולמי שעבודת הלב יקרה לו, ללא הבדל דת, גזע, מין ומגדר; אלה שיודעים לפני מי הם מתפללים, שאינם עושים תפילתם קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום, תפילה זכה וטהורה, שהגיון לבם כוסף לשׂיג ושׂיח אישי ואינטימי עם ריבונם, עד כלות נשמתם באהובם.
תרגם מערבית והוסיף מבוא והערות: יאיר שיפמן
עוז בלומן
הסופר, הפובליציסט והמיסטיקן ר' הלל צייטלין (תרל"א–תש"ב; 1871–1942) היה מעמודי התווך של יהדות פולין בעשורים שקדמו להכחדתה. טוריו הופיעו פעמיים ושלוש פעמים בשבוע בעיתונות היומית המרכזית בוורשה; ביתו היה סלון ספרותי פופולרי ובית ועד לצעירים ולזקנים; הרצאותיו משכו קהל רב; והליכתו ברחוב לוותה בשובל של מעריצים.
חזותו הייתה ייחודית – גבה קומה, בעל זקן מתבדר ושיער שופע, עטוף מעיל ארוך ועבה – וכמוה גם תחנות חייו. בשנותיו המוקדמות קיבל חינוך דתי; ולדבריו, בהיותו כבן אחת עשרה אף נתפרסם כעילוי. בתקופת הנערות גברו עליו "תאוות נוער ותסיסות שונות, ביניהן תסיסת ההשכלה", ואמונתו הפכה מסופקת. בשנות העשרים לחייו נשא צייטלין אישה והתיישב בעיירה הומל; שם התרועע עם קבוצת צעירים יהודיים שפנו עורף לאורח החיים הדתי – ביניהם מי שיהיו לימים סופרים עבריים ידועים דוגמת יוסף חיים ברנר ואורי ניסן גנסין. אך בניגוד אליהם, כמה שנים לאחר מכן החל צייטלין לכתוב בצורה נלהבת על חיי הדת הפנימיים, החסידות והקבלה. בערב ראש השנה תש"ג (1942) נרצח צייטלין בגטו ורשה, עטור טלית ותפילין, כשספר הזֹהר בידו.
מה היו הגורמים לשינוי זה? על פני כמה זמן נפרשׂ? אילו מוטיבים נוספו לכתיבתו או נחסרו הימנה? ובעיקר – האם קיימת 'הגות צייטלינית' ייחודית?
ספר זה יוצא בעקבות חיפושיו של צייטלין אחר האלוהים ואחר הטוב והרע שבאדם. זהו מסע מחכים ומשתלם, בפרט למי שתהיות על אודות מוסר, דת, מיסטיקה והקיום היהודי טורדות את מנוחתו. בין הדפים והשיטין מבצבצת גם תמונה מיניאטורית מרהיבה של אותו יקום מזרח־אירופי נשכח, שהתמיד באהדתו את צייטלין לאורך כל אותם תקופות ושינויים.
אלעד פילר
מן המפורסמות הוא שפילון האלכסנדרוני – הפרשן הראשון של כתבי הקודש שרוב כתביו הגיעו לידינו – היה חדור השפעות פילוסופיות. השפעת הפילוסופיה הניאופיתגוראית על פרשנות פילון, למשל, אף הכתירה אותו בשם 'פילון הפיתגוראי'. לעומת המחקר המתמקד בניסיון לזהות את השפעות ההגות הפילוסופית על פילון בענייני פיסיקה ואתיקה, עוסק ספר זה ביחסו של פילון לדיאלקטיקה. ניתוח יחסו של פילון ל'סופיסטים' של ימיו, שהאמת 'בכיסם', מעלה שביסוד יחסו של פילון לעיסוק הדיאלקטי עומדת גישה אידיאולוגית. לדידו של פילון רעיונות פילוסופיים יכולים לשמש כ'רקחות וטבחות' לפירוש התורה ותו לא. האמת הנתונה לתורת משה בלבד והצפונה בה תתגלה בשקיעת המאור השכלי שבאדם המפנה בהסתלקותו מקום לזריחת רוח־הקודש.
*
ד"ר אלעד פילר עוסק בחקר הפילוסופיה היהודית ההלניסטית ומתמחה בהגותו של פילון האלכסנדרוני. מחקריו מתמקדים בפרשנות המקרא הקדומה ובמקורותיה הפילוסופיים של ההגות היהודית ההלניסטית. ד"ר פילר לימד, בין היתר, באוניברסיטאות בר־אילן ובן־גוריון בנגב ומשמש יו"ר יחידת היודאיקה של ה־Society of Biblical Literature.
רות נצר
בעקבות קרע בשנת 1913 בינו לפרויד עבר הפסיכיאטר הידוע ק.ג. יונג משבר נפשי חריף. בתקופה זו הוא התמסר לבדו למסע ריפוי יחודי של דמיונות הזויים בעמקי עולמו הפנימי. מסע זה הוליד את הציורים והטקסט של 'הספר האדום' שהם דיאלוגים שערך יונג עם דמויות דמיוניות בניסיון להבין את התת־מודע שלו ואת הלא־מודע הקולקטיבי. התהליך שתועד בשנים 1930–1913 ב'ספר האדום' הניב תובנות שהן הבסיס העיקרי לתורתו ולשיטת הטיפול של 'דמיון אקטיבי'. יונג, מהוגי הדעות הגדולים של המאה העשרים, ראה ב'ספר האדום' את עבודתו החשובה ביותר. בעת הופעת הספר באוקטובר 2009 הכריז ה'ניו־יורק טיימס' כי הוא "הגביע הקדוש של הלא מודע". הספר תורגם לשפות רבות, ועתיד לראות אור בתרגום מגרמנית לעברית בהוצאת אדרא, קיבל תהודה ענקית בכל העולם, והוכר כבעל ערך פסיכולוגי, אמנותי, מיתולוגי, תאולוגי והיסטורי.
ספרה של רות נצר מתווך בין הקורא העברי לבין הטקסט המיתי־סימבולי־מטפורי של 'הספר האדום' ומבאר את המשמעות הסמלית של ציוריו החידתיים ואת הקשר לסגנונות האמנותיים של תקופתו.
הספר עוסק בדילמות שנתקל בהן הקורא — האם יונג היה משוגע? או גאון מעמקים יצירתי? אמן אוטסיידר? ממי הושפע? מי היו הדמויות שיונג פוגש במסעו? האם יונג היה גנוסטי? האם יצר תורה דתית או תורת נפש של פסיכותרפיה? מדוע לא סיים את ספרו?
תיאולוגיה בין-דתית - ערכה ועגינתה בפילוסופיה היהודית המודרנית
אפרים מאיר
ספר זה מבקש להציג תיאולוגיה בין־דתית מנקודת ראות יהודית; תיאולוגיה חדשה המקדמת את האינטראקציה בין הדתות לקראת חברה דיאלוגית יותר. לבניית תיאולוגיה, שמטרתה ושיטתה היא דיאלוגית, מתבסס המחבר פרופסור אפרים מאיר על כתבי פילוסופים יהודים מודרניים ומעגן את הערכים של התיאולוגיה הבין־דתית בכתביהם. הספר דן במפגשים בין אנשים מתרבויות ומדתות שונות ומתאר כיצד ייחודיות ויצירת עולם משותף הולכות יד ביד. ההכרה באחר, הכנסת אורחים, היכולת לתרגם והנכונות להקשיב וללמוד, הם אלו שמקרבים אנשים שונים המודים בענווה כי האחר אף הוא מארגן את חייו באופן מיוחד סביב המוחלט הבלתי ניתן להיגוי.
אפרים מאיר הוא פרופסור אמריטוס לפילוסופיה יהודית מודרנית באוניברסיטת בר אילן. בין השנים 2017-2009 שימש כפרופסור אורח באקדמיה לדתות העולם באוניברסיטת המבורג, שם פיתח את התאולוגיה הבין־דתית שלו.
מיומנו של מתפלל
ברוך ברנר
"באחת משיחותינו הוא אמר: 'להיות אדם מתפלל פירושו להיות אדם קשוב המאזין מתוך ענווה לבקשה המבקשת להתהוות ולעתיד־לבוא המבקש להופיע. האדם המתפלל הוא האדם המוכן ליצור את עצמו כמשכן לנביעה ואז לאפשֵר לכוחות העשייה להתרקם מתוך המוּרכבוּת אל העולם'. היה זה איש פלא שחי בעולם כתפילה מהלכת…".
במהלך חייו פוגש המחבר איש פלא נסתר אשר חונך אותו בעולמה של התפילה. את המונח "תפילה" מכיר לכאורה כל אדם מתוך חייו, אלא שבמסע הנפרשׂ לפנינו מתברר כי מושג זה מכיל עולמות רבים ומפתיעים הדורשים – נוסף על לימוד ותרגול – גם חניכה. זהו ספר ייחודי הפותח צוהר לעולמם של חכמי עבודה נסתרים, אנשי סוד שכונו לעיתים "חכמי ההתבודדות" או "חכמי הלב" ולימדו את תורתם בשתיקה, ברמז או בסוד – לאדם חכם המבין מדעתו. ספר זה פורש בפני הקורא את עולם התפילה לרבדיו ומשמש בית שער למהפכת התפילה המתחוללת בדורנו.
אין זה ספר הסב על אודות התפילה בלבד. לפנינו סיפור אישי שבו שוזר המחבר הדרכות עדינות ורבות משמעות המאפשרות לכל אדם להעמיק את חייו ומנסח בצורה עדינה וצלולה עמדות פנימיות המאפשרות לאדם לכוון את ליבו למקום. אלו אבחנות יקרות ערך הן למבקש להעמיק את התנועות הפנימיות בתפילתו, הן למבקש שערים לגילוי נשמתו. זהו ספר שהוא גופו תפילה זכה על התפילה.
על המחבר. ברוך ברנר הוא אומן ומוסמך לרבנות, ממקימי ישיבת "מקור חיים" ומתלמידיו הקרובים של הרב שג"ר; מנהלם לשעבר של "מעבדתרבות ורטיגו" והמרכז למחקר ויצירה וממקימי אנסמבל האומן ח"י, אנסמבל תהלים ועוד. ברנר יצר יצירות רבות סביב טקסטים ייחודיים (סיפורי ר' נחמן, ברונו שולץ, אתי הילסום ועוד) ושר והופיע בהרכבים שונים. הוא הקדיש שלושים שנים מחייו למחקר עולם ה"גוף" כמרכבת החיים, עולם ההכרה, שפת הדמיון, דרכי העלייה בשיר ואופני העבודה עם טקסטים פואטיים בשדה האומנות. הוא ממקימי מכון "על שפת היש" העוסק בפיתוחן והוראתן של פרקטיקות התמקדות וחשיבה בקצה הידיעה ומורה את אומנות התפילה – בארץ ומחוצה לה.
מכרם משירקי
ישוע מנצרת, ישו בשפת חז"ל, או בכינויו הערבי עיסא אבן־מרים, נתפס באסלאם כנביא יוצא דופן שנולד באורח פלאי, לימד וחולל נסים ואף הקים מתים לתחייה. ספר חדשני זה עוסק בדמותו של ישוע במחשבה המוסלמית במאות ה-7 עד ה-11. הספר מציג תמונה פנורמית של התפתחות הנרטיב אודות חיי ישוע בעיני המוסלמים בתקופה הקדומה, וסוקר את הדרכים שבהן התייחסו לנושאים רגישים ושנויים במחלוקת, דוגמת האינקרנציה, הצליבה, אלוהותו של ישוע והשילוש.
המחבר מפתח תיזה שלפנינו היסטוריוגרפיה חלופית מגמתית, שלעתים מושפעת מתחושת כוח דתי או חברתי, ולעתים היא תוצר של התמודדות עם דחייה. לפי תפיסה זו, ישוע שימש מעין מסווה שסייע להגן על קבוצות מוחלשות ודיסידנטיות, והוגים שחששו להציג את הגותם בשמם. הוגים מעין אלה בחרו להתבטא בשמו של ישוע, תוך שהם בוחרים את דמות ישוע ההולמת את הגותם: הנביא, הפילוסוף, הסגפן,האידיאולוג ואפילו המצביא של אחרית הימים.
ד"ר מכרם משירקי הוא מרצה, סופר ומשורר שנולד ומתגורר בכפר ראמה שבגליל. הוא מתמחה בספרות חז"ל, בנצרות ובאסלאם, וכתב מספר ספרים בתחומים אלה. ספרו האחרון בערבית, "ירושלים לאורך ההיסטוריה" יצא לאור בקהיר. בעברית יצא לאור מפרי עטו הספר "יומנו של פנדירא", רומן היסטורי שעלילתו מתרחשת בימי בית שני. ספרו "ישוע בספרות היהודית הקדומה" יצא לאור בקרוב בעברית.
ראובן אוריה הכהן
הספר בוחן באופן מקורי את חידת משיחיות הרממ״ש ואת בשורתה. הוא מראה כי משיחיותו ונביאותו הציבורית-היסטורית הנה פועל יוצר של התודעה המיסטית-חב״דית שלו. תודעה, שתורת האלוהות שלה מרוכזת באינסוף האחדותי הנקרא ׳עצמות ומהות׳ ועומד ביסוד הקביעה: ״קוב״ה, ישראל ואורייתא – כולא חד!״
הספר מוכיח כי תפיסת האלוהות האחדותית של הרממ״ש מחלצת מתוכה בשל הגיונה הפנימי, תהליכים נטורליסטיים ואימננטיים בתיאור של התפתחות וגאולה. ואכן משיחיותו היא תהליך רציונלי, רוחני וטבעי מתחילה ועד גמירא. תהליך שבו מתבטלים היסודות האפוקליפטיים-ניסיים לכל אורך הדרך. לדידו, זוהי הגאולה האחת המובטחת ואין בלתה. היא היוצרת שינוי איכותי בהוויה ההיסטורית-חברתית והתרבותית-לאומית. כל הגותו ומפעלו של רממ״ש היו מתוך תודעה זו, ולשם זיהויו כמשיח בעיני העם והעולם בכללו. ודאותו זו חסרה אך את הסכמת העם וקבלתו, לשם מימושה המלא.
התפיסה האחדותית מביאה לשינוי של המבנים, הדפוסים והמנגנונים שנבנו מדימויים פרסונליים וטרסצנדנטיים החוצצים בין תודעתנו לבין העצמות. בכל הדימויים הפרטיקולריים וההתגלותיים-אפוקליפטיים, וכן בכל אלה שיוצרים היררכיה מהותנית שבין קודש לחול ובין חומר לרוח וכדומה, יחול שינוי ההולם אימננטית את הכוליות האינסופית. שינויים אלה אף מטהרים את האדם והאנושות מהאחיזה האגוצנטרית במציאות ומניעה אותם ליחס חומל וזולתני. כך תיגאל האנושות מהרוע האנושי. בכך ביקש הרממ״ש לגאול את עם ישראל ואחר את העולם כולו מהשפות המעכבות את גאולתו.
אהרן ז׳אן-מארי לוסטיגר
הקרדינל אהרן ז'אן-מארי לוסטיגר שאף כל ימיו לבנות גשר בין יהודים לנוצרים ולתרום להבנה הדדית ולהתמודדות עם פצעי העבר, כך שיהיה "מפגש היהודים והנוצרים בשירות האנושות מקור השראה לשלום וברכה עבור כולם". הוא מוסיף ואומר כי "הקבלה של הנוצרים את העם היהודי והיהדות כברכה יכולה להביא להכרה של היהודים בנוצרים ובמציאות הנוצרית. העתיד יגיד והאלוהים יודע, אך לא ניתן לקוות שתהליך כזה יתרחש לפני שנתגבר על משקלן של מאות שנות הרדיפה". אחת התמות המרכזיות בספר זה הוא דרישתו הנחרצת של הקרדינל להעמיק את ההיכרות העצמית דרך המפגש עם הזולת, קרי דיאלוג בין יהודים לנוצרים: "מפגשם של מנהיגי הכנסייה הקתולית והיהדות יכול על בסיס אמון הדדי לעזור במיתון ההתפרצויות חסרות ההיגיון של שנאה, טינה או נקמה, ואם ירצה ה', לכונן דו־שיח המבוסס על כבוד הדדי ומפגשים נושאי פרי".
הקרדינל אהרן ז'אן-מרי לוסטיגר (2007-1926) נולד בפריז להורים יהודים שהיגרו לצרפת מפולין. בגיל 14 הוא נטבל כנוצרי, והוסיף את השמות ז'אן ומארי לשמו אהרן. אימו ג'יזל נספתה באושוויץ. הוא הוסמך לכהן בכנסייה הקתולית, שימש כרועה קהילה בפריז (1979-1969), וכהגמון העיר אורליאן (1981-1979). בשנת 1981 הוא מונה לארכיהגמון של פריז וב-1983 לקרדינל. במעמדו כקרדינל וכארכיהגמון של בירת צרפת, ובשל זהותו היהודית וקשרי הידידות שיצר עם יהודים, תרם הקרדינל לוסיטגר רבות לדו-שיח יהודי-נוצרי בצרפת ומעבר לגבולותיה.
