הפסיכולוגיה של הדת – הקלסיפיקציה של הדת הארכיטיפית

יגאל ורדי

48.0068.00

חשיבה דתית היא תנאי הכרחי לכל תהליך אפיסטמולוגי בהכרת המציאות. חשיבה זו מתאפיינת בחיפוש אחר סיבת-הסיבות לכל המתרחש בעולם, תוך ניסיון להתחקות אחר פעולת "היד-הנעלמה" המשפיעה על עולם התופעות הנגלה לעין. לכן, כאשר הפילוסוף תלס אמר "הכל מים", הוא למעשה הציג אמירה מטפיזית-דתית בחיפוש אחר החוק הקוסמי. 

האם חשיבה דתית מושתתת על חשיבה רציונלית, או שמא אנו נדרשים לקטגוריה אפיסטמולוגית אחרת ואף אי-רציונלית. לעיתים אנו נדרשים לעבור קונברסיה רוחנית לעבר חוויה מיסטית, ורק לאחר מכן לנסות לתרגם חוויה אינפבילית זאת למושגים מובנים ברשות הרבים. ידיעת המציאות איננה רק שכלתנית, אלא היא טעונה ביצרים וברגשות, וכפי שכינה זאת זיגמונד פרויד הידיעה טעונה בקתקסיס ליבידינלי. 

דת ממוסדת לא יכולה להפציע ולהתגבש, אם אין תשתית אפריורית מראש. אי-אפשר להבין את אופן הפצעתן והתמסדותן של דתות שונות, בזמנים ובמקומות היסטוריים, מבלי להציג קלסיפיקציה ארכיטיפית של דתות המתקיימות בפוטנציה בתודעה האנושית. הקלסיפיקציה הארכיטיפית מבוססת על פרויקציה של מיתוסים דתיים שהאדם יצר. לכן, המסקנה המתבקשת הינה שהפסיכולוגיה של הדת מטרימה לסוציולוגיה של הדת. 



דילוג לתוכן