אלפאראבי, "המורה השני" אחרי אריסטו, הוא מײסד המחשבה הפוליטית באסלאם שהושפע רבות מכתבי אפלטון. עיקר הגותו היא השגת האידיאל של שלמות האדם ואושרו. אושר זה ניתן להשגה באמצעות מימוש הפוטנציאל השכלי של האדם אשר בשיאו אמור הוא להגיע לידיעת סיבת הסיבות לקיומם של כל הישים עלי אדמות. שלמות זו תושג במדינה המעולה, שבה ישלוט הפילוסוף-המחוקק-הנביא. בצד היותו ניחן בשלמות הגופנית, המוסרית והשכלית יש לו אף היכולת להנחיל את האמת הפילוסופית לכל אדם לפי יכולת תפיסתו. המחוקק הוא בעל מעמד אלוהי, אם כי לא במובן הדתי של המילה, ולחוקיו משמעות מחײבת, אם כי הם ניתנים לשינױ מעת לעת.

*

ד"ר יאיר שיפמן הוא גימלאי של האוניברסיטה העברית והמכללה לחינוך על שם דוד ילין בירושלים. הוא עסק בהוראת הלשון הערבית, תולדות האסלאם ומחשבה יהודית ואסלאמית. הוא עוסק כיום במחקר בקשר בין המחשבה היהודית והאסלאמית בימי הבינײם.