חדשות אדרא
בקרוב באדרא: מן ה'אָיִן' אל ה'אני' - קריאות קבליות במשנתו ההסיסטוריוסופית של הרב יהודה לאון אשכנזי (מניטו)
גבריאלה בן שמואל
איך יכול להיות שמבורא מושלם יצאו בריות חסרות ועלובות, ואיך מהטוב המוחלט יצא רוע ענקי כמו זה שאנחנו חװים בהיסטוריה של העולם?
בספר שלפנינו עונה הרב יהודא לאון אשכנזי (מניטו) – מגדולי הוגי הדעות היהודײם בצרפת של המאה העשרים (1922-1996) – על שתי שאלות מפתח אלו של הקבלה באמצעות תמונת עולם ששורשיה טמונים בחביוני השתלשלות אינסוף עולמות רוחנײם שהעולם הגשמי אותו אנחנו מכירים באמצעות חושינו הוא רק קצה הקרחון שלה. הבורא, שהוא הטוב המוחלט, ברא בריאה שתקבל את כל השפע האינסופי שבידו להעניק. אולם טוב אמתי איננו זה המוענק בחינם, אלא זה שמאפשר לצד השני לרכשו בזכות מעשיו. "בנקודה זו אין ספק שהקבלה שונה מכל המסורות האחרות," יסביר הרב אשכנזי, "מאחר שלפיה לא יכול להתקײם מצב של עליה רוחנית הניתנת בחינם. נהפוך הוא: על פי הקבלה, הנשמה חײבת לעבור דרך שלבים והדרגות של עולם התיקון על מנת להפוך את צורת הקיום שמהותה קבלת הישות, לצורת קיום חדשה שמהותה נתינת הישות לאחר. בסופו של דבר, ה"צמצום" והשתלשלות העולמות, הנאצלים והנבראים, כולם מכװנים אך ורק לתכלית אחת: הפיכת הבריאה המקבלת לבריאה מוסרית המחקה את בוראה ולומדת להעניק את השפע האלוהי שהיא מקבלת בחינם ולהעבירו הלאה, שהיא מהות הגאולה״.
העולם הזה הוא מקום התיקון, ולדידו של הרב אשכנזי, המפעל העיקרי בהיסטוריה הוא המאמץ הקולקטיבי של עם ישראל להוליד זהות מוסרית מושלמת שבכוחה לגאול את האנושות כולה. ײחודיותו של הרב אשכנזי טמונה בראײת המסורת היהשודית כמכלול קוהרנטי, תוך יצירת סינתזה בין יסודות קבלײם, פרשנות מקראית וחשיבה מטאפיזית ואתית, אותם גיבש לכלל תורה מתודית שלמה.
בקרוב באדרא:
יהדות - תרגיל בניהול פיננסי. הפטישיזציה של הגוויל: מקורותיה וחוטריה ההיסטוריים
ארז כסיף
מאמץ אינטלקטואלי-תרבותי עצום הושקע בחידת פיצוח חוטריה ההיסטורײם של היהדות, שלו היו שותפים – להוציא היסטוריונים של היהדות – חוקרים ממנעד דיסציפלינרי רחב וביניהם סוציולוגים, פילוסופים ופסיכולוגים. שערו הראשון של חיבור זה מציע לקורא הצצה ביקורתית בחלק מנכסי צאן הברזל הספרותײם הללו.
שערו השני שוזר נרטיב חדשני לענײן מקורותיה של היהדות. הוא מציע להבין את משמעותה ההיסטורית של היהדות כנעוץ בפרקטיקה הפולחנית שלה כעבודת גװיל כדת ספר – ופחות מתוך חומרי המשקע הרעיונײם-תיאולוגײם שסיפקה. על פי הטיעון שעומד במרכז הדברים, יהדות הגװיל היא במקורה מיזם אימפריאלי-פרסי אחמני(, הקשור בטבורו באתגרים הגיאו-פוליטײם והכלכלײם, שעמדו בפני האימפריה הדריוסית באמצע המאה החמישית לפנה"ס יותר מאשר בתרבות היהודאית העתיקה מתקופת הבית הראשון.
שערו השלישי מבקש להציג לקורא חלק מההשלכות ההיסטוריות לטװח הקצר והארוך של דינמיקה היסטורית זו. בטװח הקצר, הוא מציע להבין את ההיסטוריה של תקופת הבית השני לאור התפקיד הכלכלי שמילא בית המקדש, החל מתקופתם של עזרא ונחמיה 'מקדשי הגװיל' ועד החרבתו במרד הגדול. בטװח הארוך, יהדות הגװיל העזראית היא הפיגום ההיסטורי למופעיה של הקנאות הפונדמנטליסטית לצורותיה ביהדות, בנצרות וביתר שאת באסלאם – והיא מבשר חשוב של לאומיות 'הדם והאדמה' על גלגוליה המודרנײם. כמו כן מציג החיבור בפני הקורא העברי את הרעיון, כי יהדות ההלכה היא במידה רבה תגובה להצלחתה הפנונמנלית של הנצרות החל מהמאה השנײה, כך שהאחרונה השפיעה על היהדות לא פחות משהושפעה ממנה.
