מדוע לא היו להן פנים

ד"ר גיא פרל הוא אנליטיקאי יונגיאני מדריך, עו"ס, חוקר שירה, מרצה ומשורר. מורה בתוכנית להכשרה אנליטית, בביה"ס לפסיכותרפיה (אוניברסיטת בר־אילן) ובתוכנית ללימודי תרבות של המכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית ע"ש אריך נוימן. מלמד גם בביה"ס לעבודה סוציאלית, בביה"ס לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב ובמסגרות נוספות. אחראי מטעם האיגוד הבינלאומי לפסיכולוגיה יונגיאנית על ההכשרה האנליטית ברומניה. פרסם עד כה שלושה ספרי עיון ושני ספרי שירה בהם ׳הדבורים של הבלתי־נראה – אל שפת השירה בעקבות יונג ונוימן' (רסלינג, 2021) ו'מערה' (לוקוס, 2019).

רן ברקאי הוא פרופסור לארכיאולוגיה פרהיסטורית באוניברסיטת תל אביב, עוסק במחקר התרבויות האנושיות הקדומות בישראל ובעולם, בדגש על תעשיות כלי אבן, יחסים עם בעלי חיים, יחסים עם העולם, יחסים עם מערות, מצבי תודעה משתנים ועוד. חופר וחוקר בעשרים השנים האחרונות בעיקר אתרים קדומים מאד, בני מאות־אלפי שנים, כגון מערת קסם, ג'לג'וליה ורבדים, ומתכנן פרויקט עתידי בבקעת סכנין. פרסם כ־150 מאמרים בכתבי עת בינלאומיים וגם את הספר "היו פה לפנינו. ארץ ישראל – מיליון השנים הראשונות" יחד עם שותפו איל חלפון (כנרת, זמורה, דביר, 2021).

מדוע ציירו בני אדם פרה-היסטוריים על כתלי מערות? מדוע יצרו פסלונים ללא תווי פנים? כיצד קשורים הדברים להתפתחות התודעה האנושית, ליצירה אמנותית, לשמאניזם ולהיעלמותן של החיות הגדולות? בספר זה, פרי עבודתם המשותפת של ארכיאולוג ואנליטיקאי יונגיאני, מוצעות תשובות מקוריות לשאלות אלו ורבות נוספות.

״כתבנו את הספר כפי שמסתתים 'אבן יד', כלי עבודתה המרכזי של האנושות לאורך כשני מיליון שנים. אבן אחת מסתתת ומשחיזה אבן אחרת, עד שהיא הופכת הן לכלי עבודה בעל חשיבות קיומיות ראשונה במעלה והן לחפץ בעל משמעות סימבולית המייצג את חיבור האדם לעולם. פעם אחזנו את הארכיאולוגיה בימיננו וסיתתנו באמצעותה את התיאוריה האנליטית, ופעם אחרת אחזנו את התיאוריה האנליטית וסיתתנו באמצעותה את הארכיאולוגיה״. (מתוך פתח הדבר).