״…הן כתבו, הן חתמו על כתביהן, הן היו בעלות כוח והשפעה, הפעילו כוחות על-טבעיים והיו ידעניות ונועזות, ומזה מאות שנים גברים ממשיכים להתעלם מהן..״

״לפני 150 שנה, נחשף בחפירה ארכיאולוגית שנערכה בניפור שבעירק, קמע חמר מיוחד במינו בן 1500 שנה. הקמע מגלה את סיפורן של נשים – נשים סופרות מן העת העתיקה.

קיים קונצנזוס הקובע שנשות העבר לא היו אורייניות ושהן ישבו בבית פנימה, לפחות לפי הגדרה של ״האישה הטובה״ שנקבעה בתלמוד. עקרונית, קשה למצוא עדות על פועלן של נשים ובעיקר קשה למצוא עדות לקולן, למילותיהן ולכתיבתן. חומרי ההיסטוריה המוכרים בעידן שלנו, ידועים לא רק כי הם השתמרו, אלא משום שהם עברו תהליך של סלקציה לאורך הדורות.

קערת ההשבעה היא מעין תמונת פולרואיד, המשקפת אינפורמציה ייחודית המערערת על דעות קדומות למיניהן לגבי הנשים היהודיות, משלח ידן ותרומתן לתרבות

הקמע שבו מדובר נקרא קערת השבעה. קערת ההשבעה היא קמע חמר גדל ממדים (קוטרו הממוצע 13-20ס"מ; עומקו 3-8 ס"מ) בצורת קערה פשוטה, שהנוסחה המאגית שלו מתעגלת כספירלה על הדופן הפנימית של הקערה, לעיתים סביב איורים של דמויות אנתרופומורפיות אזוקות. מטרתהּ של קערת ההשבעה היתה להרחיק ולהרתיע שדים, רוחות וליליות ולשפר את גורלם של הלקוחות. נוסחת הקערה מהווה קורפוס מאגי הכתוב בכתב מרובע, לרוב בארמית ולעיתים במנדעית ובסורית. טקסט מאגי זה הוא בעל מוטיבים יהודיים שלתוכם ארוגים מוטיבים מקומיים. מיד לאחר כתיבת הנוסחה המאגית, נקברה הקערה, בדרך כלל כשהיא הפוכה ופניה מטה, מתחת לסף ביתם של רוכשי הקמע. עובדה זו היא חשובה במיוחד מכיוון שמשמעות הדבר היא שהטקסט של קערת ההשבעה, בניגוד לטקסט התלמודי שנכתב באותה תקופה של האימפריה הסאסאנית(224–651), לא צוּנזר ולא שוּנה. כלומר: הקערה משמרת את התרבות היהודית בנקודת זמן מוגדרת ובמקום גיאוגרפי ספציפי. אם כן, ניתן לומר שקערת ההשבעה היא מעין תמונת פולרואיד, המשקפת אינפורמציה ייחודית המערערת על דעות קדומות למיניהן לגבי הנשים היהודיות, משלח ידן ותרומתן לתרבות.

שפע של שמות כתובים בנוסחה המאגית: שמותיהם של רוכשי הקערה והכינויים שבהם הם השתמשו; שמות השדים המטרידים אותם (שידין, דיוין, פגיעין, סטנין, אישתר, לילית); שמות של מהויות מסייעות ומלאכים, חלקם פופולריים (גבריאל, מיכאל, רפאל, נוריאל ומטטרון); שמות של דמויות תנ״כיות (משה, שלמה המלך, אליהו הנביא, אסתר) ושמות של רבנים בעלי הילה מאגית (חנינה בן דוסא ויהושע בן פרחיה). לעומת זאת, שם אחד כמעט לעולם לא ניתן למצוא בקוסמוס מאגי זה – את שמו של הסופר שניסח וכתב את הקערה. מעט מאד נכתב על סופרי קערות ההשבעה. למרבה הפלא, קיים קונצנזוס לגבי היותו של אותו סופר אנונימי גבר. המסורת המקובלת במחקר קערות ההשבעה, קובעת שרבנים או גברים מהמיליה הרבני, כתבו את קערת ההשבעה, אף שעד כה לא הובאה לכך ולו הוכחה אחת. כאמור, שמו של סופר הקמע המופיע בנוסחה המאגית הוא נדיר ביותר ובכל זאת – במספר זעיר של קערות השבעה, ניתן למצוא את שמו של הסופר ולרוב  הסופר היא סופרת…״