אילו ערכנו מבחן אסוציאציות והיינו שואלים מה פירוש המילה 'הלכה', רוב הישראלים היו אומרים חוק, או כללי התנהגות לאנשים שמחשיבים את עצמם ל'דתיים' או 'שומרי מצוות', כפי שהם ניתנו אחת ולתמיד במעמד הר־סיני. הספר נועד להפריך את התפיסה הזו וטוען שהכללים וההנחיות היו חלק קטן ממסורת ההלכה. 'הלכה' כשמה מכוונת להליכה, ולשינוי בלתי פוסק. מה שאנו יודעים על ה'הלכה' מקורו במעגל תלמידי חכמים לדורותיהם – בעיקר מתקופת המשנה ואילך. אלה היוו חלק קטן ביותר מכלל העם היהודי, וכתביהם משקפים בעיקר את האופן שבו הם תפסו ועיצבו את המסורת הדתית. הספר מציג את הגמישות המרשימה באותו מעגל, ואת ההבנה של החכמים שאסור להם לעמוד בעימות עם שאר הציבור. הספר יביא עדויות רבות להתאמת ההלכה לחיים הריאליים, לעיתים כנגד הנחיות מפורשות של ספרות הקודש מדורות קודמים. עדויות ברורות מראות שהציבור היהודי לדורותיו קיבל באופן חלקי וסלקטיבי את הנחיות הרבנים. הספר מסיים בהצגת השינוי העמוק שהכניסה המסורת האורתודוקסית במאה וחמישים השנים האחרונות למסורת ההלכה, ובשמרנותה המוצהרת שעומדת בבירור כנגד מסורת של יותר מאלף שנים. האם ניתן לאפשר גיור מקל? האם אפשר לקיים נישואין וגירושין אזרחיים במסגרת ההלכה? צרכי חלק גדול מהציבור לתחבורה בשבת או לפעילויות אחרות אפשריים לפי ההלכה? נשים יכולות לעלות ולקרוא בתורה? על שאלות כמו אלה מסתבר בספר שהתשובה חיובית.

רוני ויינשטיין (1957), מלמד באוניברסיטה העברית בתוכנית לתלמידי חו"ל. מחקריו התמקדו בהיסטוריה תרבותית ודתית של יהודי איטליה בשלהי הרנסנס ובעת החדשה המוקדמת. בהמשך הוא פנה לעסוק בהיסטוריה הדתית של יהודים באגן הים־התיכון במאות השש־עשרה והשבע־עשרה, בעיקר תחת האימפריה העות'מנית, ומתוך בזיקה אל מסורות מוסלמיות באופן רחב יותר. במסגרת זו הוא פרסם ספר על קבלת צפת כגורם של מודרניזציה, וספר נוסף על מרן יוסף קארו כמשפטן שהגיב אל מסורות החוק המוסלמיות-עות'מניות. מחקריו משלבים היסטוריה דתית השוואתית ומבט סוציולוגי לצד קריאה צמודה של המקורות היהודיים.