קבלת האר״י וביון – נקודות מפגש

מחקר חדשני ויצירתי זה דן במפגש שבין הקבלה ובין הפסיכואנליזה. האם מפגש בין קבלת האר"י לבין התיאוריה הפסיכואנליטית של ביון יכול להאיר באור חדש את המושגים הקוסמיים והנפשיים? ואם כן האם יש לכך השלכות קליניות ויום־יומיות?

קבלת האר"י, מיסודו של רבי יצחק לוריא, שנכתבה במאה ה־16, והתיאוריה של וילפרד ר' ביון, פסיכואנליטיקאי בריטי, שחי במאה ה־20, דנות במספר מושגים מרכזיים דומים מפרספקטיבה שונה, האונטולוגית והאפיסטמולוגית בהתאמה. הספר עורך השוואה בין ארבעה מושגים קבליים ופסיכואנליטיים. מתוך בחינת הדמיון והשוני שביניהם מורחבת הבנת המושגים. הם אינם חופפים, אבל דומים ברוח הדברים או במונחים פסיכואנליטיים ב־ state of mind שלהם.

ביון ניסה למנוע ממושגיו להפוך לרוויים. ּ למרות זאת, במהלך השנים הגיעו המושגים לרוויה מסוימת באורח בלתי נמנע. ההסתכלות במושגים אלה מנקודת המבט של קבלת האר"י מגלה בהם פנים נוספות, מעוררת השראה, ומאפשרת ריענון של המושגים וחשיבה חדשה עליהם, על המטופלים שלנו, עלינו כמטפלים ובעיקר עלינו כבני אדם. בד בבד, ההיעזרות בכלים הפסיכואנליטיים מאפשרת התבוננות נוספת במושגים הקבליים.

ד"ר רבקה מצנר, עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית. מטפלת בקליניקה פרטית בבני ברק. כתבה את מחקרה כשמטרתה היא יצירת חיבור והפריה הדדית בין צורת חיים וחשיבה שמבוססות על קבלה וחסידות, שאותן היא פוגשת בחייה האישיים ובקליניקה, לבין החשיבה הפסיכואנליטית של וילפרד ביון וממשיכיו.