הסדרה לדת, לפילוסופיה ולתרבות האסלאם

בנימין אברהמוב

פרופ' בנימין אברהמוב הוא פרופסור אמריטוס של תיאולוגיה ומיסטיקה מוסלמית באוניברסיטת בר-אילן. הוא עסק בתורותיהם של המעתזלים, הזיידים, אלגזאלי ואבן אלערבי, וכמו כן במסורתיות לעומת שכלתנות באסלאם. הפרויקט הנוכחי שלו הוא תרגום מוער לעברית של יצירתו של ר' בחיי אבן פקודה חובות הלבבות.
מבין פרסומיו ניתן לציין את הספרים הבאים:

Al-Kāsim Ibn Ibrāhīm on the Proof of God's Existence: Kitāb al-Dalīl al-Kabīr, E.J. Brill, Leiden 1990; Anthropomorphism and Interpretation of the Qurān in the Theology of al-Qāsim ibn Ibrāhīm, E.J. Brill, Leiden 1996; Islamic Theology – Traditionalism and Rationalism, Edinburgh University Press 1998; Divine Love in Islamic Mysticism, The Teachings of al-Ghazālī and al-Dabbāgh, Routledge Curzon Sufi Series, London and New York 2003; Ibn al-‛Arabī and the Sufis, Anqa Publishing, Oxford 2014; Ibn al-‛Arabī's Fuṣuṣ al-Ḥikam – An Annotated Translation of "The Bezels of Wisdom", Routledge, London and New York 2015.

 

מאיר בר אשר

פרופ' מאיר מ' בר-אשר, ראש החוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית בירושלים, הוא חוקר האסלאם  הקדום. הוא מתמחה בעיקר בחקר השיעה הקדומה וכיתות שפרשו מתוכה (כגון הדת הנוציירית-עלווית) וכן עוסק בחקר הקוראן ופרשנותו וביחס הגומלין שבין אסלאם ויהדות. הוא מלמד בחוג לשפה וספרות ערבית ומכהן כראשו מאז 2001 לסירוגין. כן כיהן כראש המכון ללימודי אסיה ואפריקה באוניברסיטה העברית וכראש מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח. הוא פרסם וערך מספר ספרים בנושאים הנזכרים וכן עשרות מאמרים.
בין פרסומיו יצוינו חיבורו על פרשנות הקוראן השיעית

Scripture and Exegesis in  Early Shi'ism (1999)
וכן ספרו על הדת הנוצריית-עלווית בשיתוף עם פרופ' אריה קופסקי
The Nusayri-'Alawi Religion: An Enquiry into Its Theology and Liturgy (2002)

הוא שימש כעורכי של כתב העת "ספונות" ומשמש עתה כאחד מעורכיו של כתב העת "קתדרה".
בקרוב עתידים לראות (בהוצאת מאגנס) אור הספר האסלאם – היסטוריה, דת, תרבות וחברה  שהוא מבוא מקיף על האסלאם, שאותו ערך בצוותא עם עמיתו פרופ' מאיר חטינה ואנתולוגיה של שירה, מכתמים ודברי הגות מיסטית של המיסטיקן הנודע אַבּוּ אלחֻסַיְן מַנְצוּר אלחַלַּאג', שאותה תרגם וערך בשיתוף עם ד"ר אברהם אלקיים. החיבור האחרון עתיד להופיע בהוצאת אדרא.

יוסף ינון-פנטון

פרופ' יוסף ינון-פנטון הוא בעל הקתדרה ללשון עברית ומדעי היהדות וסגן-מנהל המחלקה לערבית ולעברית באוניברסיטת סורבון פריז. אחרי למודי יהדות ב- Jews‘ College בלונדון ובישיבות, הוא השיג תואר ראשון וMA בערבית מאוניברסיטת שטרסבורג והשתלם באוניברסיטת מר יוסף בבירות. הוא הכין את הדוקטוראט שלו תחת הדרכת ג׳ורג׳ ואידה באוניברסיטת סורסון בנושא כתבי ר׳ משה אבן עזרא בערבית יהודית. עבד כעוזר מחקר ביחידת הגניזה בקמברידג' לפני שקבל הקתדרה ללשון עברית באוניברסיטת שטרסבורג. היה מרצה  אורח באוניברסיטת בר-אילן, ישיבה אוניברסיטה והאוניברסיטה העברית. שדה התמחותו הוא כל הבטי התרבות היהודית בהקשר האיסלמי במיוחד בתחומי המיסטיקה והצופיות, הפילוסופיה והתיאולוגיה והמוסיקה. במקצעות אלה הוא פרסם מחקרים רבים ביניהם:
דויד מימוני, מורה הפרישות, ירושלים (תשמ“ז), יוסף אבן וקאר, יסודות הקבלה, לוס אנג‘לס, (תשס“ד), יהודה אלחריזי, כתאב אלדרר, ירושלים, (תשס“ט) (עם יהושע בלאו ויוסף יהלום). מוחמד אבן זכרי, אצילות בני ישראל והערבים, מדריד, (2016). גלות המע׳רב: קורות יהודי צפון אפריקה תחת האיסלם (בדפוס).

אל־חַלַּאג֗ / כִּתַאבּ אל־טַּוַאסִין- מחשבות על דת, מטפיזיקה ומיסטיקה

תרגום, מבואות וביאורים: אבי אלקיים

כִּתַאבּ אל־טַּוַאסִין הוא חיבור קטן הכמות ורב האיכות, פרי יצירתו בשנותיו האחרונות של הצלוּב חֻסַיִן בֶּן מַנְצוּר אל־חַלַּאג֗ (מ' 922). חיבור זה הוא אוסף של פרגמנטים נדירים, שבקעו מתוך עולמו של אני גדוש חוויות, התנסויות וסערת רגשות, שנתערטל מִלבושים הרבה,
דברים חידתיים ועמוקים, סָתִים דִּסְתִימוּ, כתובים בדיו של סתרים, הכותבת ומסתירה, המגלה ומכסה שביבי אור נחשׁך, הפותחים צוהר מואר לתוך קדרוּת הקיום ומקימים לתחייה נופים נעלמים של החיים הנשגבים.

הפרגמנטים הללו, שנכתבו במרתפי הקיום של אל־חַלַּאג֗, בכלא חייו, והרעידו את אמות הסִפים בעולם האסלאם, כוללים תובנות פנימיות אינטואיטיביות, דקות ומקוריות במניפת נושאים רחבה שפרשׂ אל־חַלַּאג֗ בקציר האומר, בהן האיר פרשנויות סוד על הקֻראן, מחשבות
מטפיזיות באור האלוהי, ראייה חדשנית ומקורית על השטן, ביקורת התבונה הרציונלית, שירת קודש מיסטית ופרקי יצירה והתבוננות חזותית בגיאומטריה מקודשת.

Ibn al-‛Arabī / On Five Influential Stations

Binyamin Abrahamov

The aim of this book is to examine Ibn al-‛Arabī’s attitude towards five Sufi stations from the perspective of their influence on other stations or on the acts, sayings, etc. of the Sufi. The stations discussed are: ikhlāṣ (purification, or truthfulness, or sincerity), taqwā (God-fearingness), tawba (repentance), wara‛ (scrupulousness), and mujāhada (striving). These five stations have different measures of influence on one’s deeds and one’s performance of precepts. Each discussion of a station begins with the views of early Sufis, continues with Ibn al-‛Arabī’s approach, and ends with the translation of the relevant chapters from Ibn al-‛Arabī’s greatest work, al-Futūḥāt al-Makkiyya. In his discussion, Ibn al-‛Arabī reveals his original interpretation of these stations and their impact on the Sufis’ conduct. The approach he adopts to these Sufi stations illustrates the connection between his mystical philosophy and previous Sufi thought.

Abdu’l-Bahā Abbās‘

Joshua Lincoln

This book is a study of the life of ‘Abdu’l-Bahā ‘Abbās (1844-1921) in its regional and social context – the turbulent, heterogeneous and multilingual Levant that was his home in exile for a half-century. It opens with his role as secretary and shield to his father, Bahā’u’llāh, the prophet-founder of the Bahā’ī Faith, after their banishment from Iran and 1868 incarceration in Acre. It traces the rising arc of ‘Abdu’l-Bahā’s social relations in Ottoman Greater Syria; his writings on contemporary issues; some of the early challenges of his ministry; the themes he raised in Lebanon and Egypt, but also in Europe and North America; his preparations for World War I; and the contacts and correspondence of his last years. ‘Abdul-Bahā’s broad, deep and extensive engagement in the region emerges, replete with contacts, friendships and partnerships with leading figures, intellectual exchange, and initiatives in education, agriculture and community life. The study reframes his relations with the Arab world and his orchestration of the global growth of the Bahā’ī Faith even as it weaves the experience of the early Bahā’ī community of the Middle East back into the historical tapestry of the region in late Ottoman times.

יואב אבטליון

המיסטיקה הצוּפית מרתקת את דמיונם של מיליוני אנשים בני כל הדתות ברחבי העולם; היא נוגעת בנימי נפשו של האדם בדרך אנושית-אוניברסלית ומעניקה משמעות לקיום האנושי על פני האדמה. המיסטיקה הצוּפית ריתקה גם את דמיונו של רבי אברהם, בנו של הרמב״ם, שראה בצוּפים המוסלמים שחיו סביבו במצרים במאה השלוש עשרה כמי שמשמרים את אורחות חייהם של נביאי ישראל. מורה דרכו של ראב"ם בצוּפיות היה אבו חאמד אלע֗זאלי, מענקי הרוח באסלאם בכל הדורות.  

הצוּפיות שמה במרכזה את הלב ואת הדרך שהאדם  הולך בה, שבאמצעותם הוא יכול להפוך לאדם שלם, לחוות את האיחוד והאחדות עם האל, לדעת את עצמו ולהבין את מקומו במציאות האלוהית. הספר דרך הלב מתבונן בתורה הצוּפית באמצעות  שני ענקים, האחד מוסלמי והשני יהודי, שעולמותיהם נשזרים זה בזה.

הספר מזמין את הקוראים, יהודים ומוסלמים כאחד, להתבונן במהלכיהם של שני גיבורי הספר, ולחפש את דרך הלב שלהם אל השלום, אל האמת ואל האהבה.

רוברטו ארביב

הדרך הצוּפית הינה הדרך המיסטית באסלאם אשר העשירה את החוויה הדתית לסוגיה לא רק באסלאם אלא גם ביהדות, ועדות לכך ניתן למצוא בכתבי היהודים בימי הביניים, בשירה, בהגות ובמיסטיקה. זרמיה השונים השפיעו רבות על דרכי החשיבה היהודית בקרב הקהילות היהודיות בארצות אסיה ואפריקה. 

הספר הסוד בגבולות התבונה במשנתו של רבי אברהם בן הרמב"ם מנתח את תפיסת הסוד הייחודית לרבי אברהם בן מימון (1237-1186), וחושף את שיטתו הייחודית לחידוש הרוח היהודית בשילוב מרתק בין עולם המסורת היהודית לבין חכמי הלב באסלאם.

רבי אברהם פיתח דרך חדשה, הצומחת מתוך פרדס החכמה המסורתית, המדעית והצוּפית מיסטית, ורואה בנביאי ישראל את הדגם האידיאלי, שתכליתו לייצר אדם שלם. עולמם של הנביאים מזה, ודרך הלב בצוּפיות מזה, מהווים השראה בעבורו ובעבור קבוצת החסידים בני חוגו במצרים.

סיגלית חכם

בשנת 1492 בשלהי תקופת הסולטנות הממלוכית הצ'רקסית, ערך המיסטיקן הצופי שִׁהַאבּ אלדִּין אלקַסְטַלַאנִי (נפ' 1517) את מסע העלייה לרגל האחרון שלו מקהיר בירת מצרים למכה לקיום מצוות החג֗. בדרכו חזרה מהמסע הוא ביקר בקבר הנביא מחמד שבאלמדינה, ושם חווה חוויה מיסטית מטלטלת שהטביעה את חותמה בגופו, ברוחו ובמשנתו. עם חזרתו מהמסע לביתו שבקהיר החל בכתיבת חיבור מיסטי המדגיש את אהבת הנביא שנקרא בשם אלמַוַאהִבּ אללַדֻּנִּיַּה בִּאלמִנַח אלמֻחַמַּדִיַּה (המתנות האלוהיות [הניתנות] על ידי ההענקות של הנביא מחמד). ספר זה לוקח אותנו הקוראים למסע להשגת אותן מתנות. עיקר הדברים הוא שהדרך להשיגן היא אהבת הנביא ללא סייגים וללא הרף. הספר מוקדש לתהליך שעל המאמין לעבור, כיצד עליו לנהוג, מה עליו לעשות, ובעיקר, כיצד עליו לחוש כדי להגיע לאהבה זו, ומתוך כך לזכות במתנות הנכספות מידי הנביא. 

ד"ר סיגלית חכם חוקרת עצמאית המתמחה בתאולוגיה מוסלמית ובצופיות בתקופת ימי הביניים המאוחרים, בשילוב תיאוריות מתחום חקר הרגשות והדת ותיאוריות מודרניות לביקורת הספרות.

תרגם מערבית, הקדים מבואות והוסיף ביאורים: אבי אלקיים

מֻחְיִי אל־דִּין אִבְּן אל־עַרַבִּי (1240-1165), מגדולי ענקי הרוח שקמו במין האנושי, כתב למעלה מ־350 חיבורים, שהרחיבו והעמיקו את התודעה הפילוסופית, התיאולוגית והמיסטית של בני אנוש ושינו פניה לבלי הכר מאז ולעולם. בין מפעלותיו הספרותיים הכבירים גם התקין תפילות: כִּתַאבּ אַוְרַאד אל־אֻסְבּוּע: תפילות לב אישיות ואינטימיות לשבעת ימי השבוע, ארבע עשרה תפילות, לילה ויום, שבהם שפך צקון לחשו לפני קונו. הוא גם התקין תפילה שמיוחסות לה סגולות מאגיות להגנה ולשמירה, בשם חִזְבּ אל־וִקַאיַהֿ. לראשונה מופיעות תפילותיו אלו של אִבְּן אל־עַרַבִּי במהדורה דו־לשונית מנוקדת, בשפת המקור בערבית ובשפת התרגום לעברית בת־זמננו.

תפילותיו של אִבְּן אל־עַרַבִּי מיועדות לכל מי שיש לו עניין בהבנת הפלא הגדול של 'האדם המתפלל' במין האנושי, ולמי שעבודת הלב יקרה לו, ללא הבדל דת, גזע, מין ומגדר; אלה שיודעים לפני מי הם מתפללים, שאינם עושים תפילתם קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום, תפילה זכה וטהורה, שהגיון לבם כוסף לשׂיג ושׂיח אישי ואינטימי עם ריבונם, עד כלות נשמתם באהובם.

תרגם מערבית והוסיף מבוא והערות: יאיר שיפמן

אבּוּ נַצְר אלפַארַאבִּי (950–870), הושפע רבות מכתבי אפלטון "האלוהי" ואריסטו ששימשו בסיס לפילוסופיה המוסלמית בימי הביניים. הוא סוקר בחיבוריו המתורגמים בספר זה את חיבוריהם בתחומי הידע השונים. את כתבי אפלטון סוקר הוא בקיצור כאשר הסדר נקבע על פי גישתו של אלפאראבי ואילו הדיון בכתבי אריסטו מפורט וענייני יותר. בחיבור השלישי, המופנה יותר לאדם הפשוט, מטרתו היא להציג הגות פילוסופית אחידה של שניהם, ניסיון שלא תמיד צלח, כנגד המערערים עליה, ולאשש את הקשר בין הפילוסופיה והאסלאם. עם כל ההבדלים ביניהם, למשל בנושאי האידיאות ובריאת העולם, המכנה המשותף ביניהם הוא הכתיבה שיש בה יסוד של עמימות והסתרה לבל תובן תורתם לעומקה על ידי הקורא חסר הידע בפילוסופיה.

מכרם משירקי

ישוע מנצרת, ישו בשפת חז"ל, או בכינויו הערבי עיסא אבן־מרים, נתפס באסלאם כנביא יוצא דופן שנולד באורח פלאי, לימד וחולל נסים ואף הקים מתים לתחייה. ספר חדשני זה עוסק בדמותו של ישוע במחשבההמוסלמית במאות ה-7 עד ה-11. הספר מציג תמונה פנורמית של התפתחות הנרטיב אודות חיי ישוע בעיני המוסלמים בתקופה הקדומה, וסוקר את הדרכים שבהן התייחסו לנושאים רגישים ושנויים במחלוקת, דוגמת האינקרנציה, הצליבה, אלוהותו של ישוע והשילוש.

המחבר מפתח תיזה שלפנינו היסטוריוגרפיה חלופית מגמתית, שלעתים מושפעת מתחושת כוח דתי או חברתי, ולעתים היא תוצר של התמודדות עם דחייה. לפי תפיסה זו, ישוע שימש מעין מסווה שסייע להגן על קבוצות מוחלשות ודיסידנטיות, והוגים שחששו להציג את הגותם בשמם. הוגים מעין אלה בחרו להתבטא בשמו של ישוע, תוך שהם בוחרים את דמות ישוע ההולמת את הגותם: הנביא, הפילוסוף, הסגפן,האידיאולוג ואפילו המצביא של אחרית הימים.

ד"ר מכרם משירקי הוא מרצה, סופר ומשורר שנולד ומתגורר בכפר ראמה שבגליל. הוא מתמחה בספרות חז"ל, בנצרות ובאסלאם, וכתב מספר ספרים בתחומים אלה. ספרו האחרון בערבית, "ירושלים לאורך ההיסטוריה" יצא לאור בקהיר. בעברית יצא לאור מפרי עטו הספר "יומנו של פנדירא", רומן היסטורי שעלילתו מתרחשת בימי בית שני. ספרו "ישוע בספרות היהודית הקדומה" יצא לאור בקרוב בעברית.

פירוש אבן רשד לספר המדינה לאפלטון

תרגם מחדש והוסיף מבואות והערות: יאיר שיפמן

אבן רשד (1198-1126), הפרשן בהא הידיעה של כתבי אריסטו, הוא אחד מגדולי המחשבה בימי הביניים. את פירושו ל"המדינה" כתב כנראה ב־1177. בחיבור זה רבה השפעתו של אלפאראבי על אבן רשד. ענינו של אבן רשד, כמנהיג אשר לקח חלק בפעילות ציבורית, בספרו של אפלטון היה תיאורטי ומעשי כאחד. 

כפרשנו של אריסטו, הממקם את המדינה המוסלמית על פי קנה המידה הפילוסופי, אין אבן רשד מקבל את התיזה שלשריעה עליונות על המדינה המעולה האפלטונית. המדינה האידיאלית היא המדינה האפלטונית. גם אם ניתן למצוא דמיון בין המדינה המוסלמית בראשיתה ובין המדינה המעולה, והוא הדין אף לגבי מדינת המֻרַאבִּטוּן והמֻוַחִּדוּן, הרי שזה חיקוי בלבד. 

אבן רשד מקבל את השקפת אפלטון שהקמת המדינה היא תוצאה של צורך כלכלי ולא של מוטיבציה דתית. ההצלחה במלחמה נובעת מצרכי האדם ואין מדובר כאן כלל על מניע דתי. כמוסלמי הרואה באסלאם דת כלל עולמית והיוצא מנקודת השקפה שכל בני האדם ניתנים לחינוך לא יקבל אבן רשד את גישת אפלטון שלא ניתן לתַרְבֵּת את הלא־יוונים והוא הדין באשר להשפלת העמים הנכבשים. מבחינה זו יוצר הוא שינוי בתפיסה המוסלמית המדברת על השפלת הנכבשים עד אשר יקבלו עליהם את דת האסלאם.

אלפאראבי - מבחר מכתביו המדיניים

תרגם מערבית והוסיף מבואות והערות: יאיר שיפמן

אלפאראבי, "המורה השני" אחרי אריסטו, הוא מײסד המחשבה הפוליטית באסלאם שהושפע רבות מכתבי אפלטון. עיקר הגותו היא השגת האידיאל של שלמות האדם ואושרו. אושר זה ניתן להשגה באמצעות מימוש הפוטנציאל השכלי של האדם אשר בשיאו אמור הוא להגיע לידיעת סיבת הסיבות לקיומם של כל הישים עלי אדמות. שלמות זו תושג במדינה המעולה, שבה ישלוט הפילוסוף-המחוקק-הנביא. בצד היותו ניחן בשלמות הגופנית, המוסרית והשכלית יש לו אף היכולת להנחיל את האמת הפילוסופית לכל אדם לפי יכולת תפיסתו. המחוקק הוא בעל מעמד אלוהי, אם כי לא במובן הדתי של המילה, ולחוקיו משמעות מחײבת, אם כי הם ניתנים לשינױ מעת לעת.

צוּפיוּת ויחסי יהודים-מוסלמיםִ

דרך אברהם - הדרך הצוּפית הישראלית

יפיע קתרין רנדל

דרך אברהם – הדרך הצוּפית הישראלית, היא אחווה צוּפית ישראלית, קבוצה של יהודים ומוסלמים העוסקים ביחד בפעילות צוּפית, ובכך סוללים נתיבים של שלום בין שתי המסורות האמוניות באיזור שסוע סכסוכים. ספר זה חוקר את יסודותיה ומהותה של פעילות צוּפית זו ואת יכולתה לתרום לשלום איזורי. הספר, המבוסס על סדרה של ריאיונות עומק עם חברי דרך אברהם, מציג גישה מקורית לחקר הפיוס, הממקמת את פעולתן של קבוצות שאינן פעילות שלום במובן המסורתי של המילה בתוך ההקשר הרחב יותר של יוזמות שלום מהשטח. כיצד אלו הבאים מדתות שונות אינם רואים סתירה בקבלת פרקטיקה צוּפית משותפת? המרואיינים רואים במפגשים בין מיסטיקנים מוסלמים ויהודים במזרח התיכון בימי הביניים מסורת משותפת ליהודים ומוסלמים, המאפשרת להתקדם בדרך רוחנית. תיאור עומק ראשון זה של אחוות דרך אברהם – הדרך הצוּפית הישראלית הוא מקור רב ערך לחוקרי צוּפיות, ולכל מי שמעוניין ביחסי יהודים-מוסלמים, וצועד בנתיבות השלום.

הדת העלווית - אנתולוגיה

מאיר בר-אשר ואריה קופסקי

הדת העלווית, שברוב תולדותיה הייתה ידועה בשם נציריה, הופיעה בעיראק לפני למעלה מאלף שנים. זוהי דת סודית שבה נמזגו יסודות מדתות שונות. מוצאה של הדת עודנו לוט בערפל, אך מראשיתה הייתה לה זיקה אמיצה לאסלאם השיעי. ליסודות השיעיים נוספו במרוצת הדורות אמונות וריטואלים שמקורם בדתות פגאניות, בדת הזורואסטרית ובנצרות, והם שהקנו לדת את אופייה המיוחד. לאורך כל תולדותיהם היו העלווים מיעוט דתי נרדף. בשנות השבעים של המאה העשרים תפסו בני המיעוט העלווי את כס השלטון בסוריה, ועוצמתם לא התערערה עד לאחרונה. ריכוז גדול נוסף של מאמינים חי במחוז אתאי שבדרום תורכיה.ַ ַ האנתולוגיה המוגשת כאן לקוראים היא פרי עיסוקם רב־השנים של המחברים בדת העלווית, והיא מציגה לראשונה מבחר מכתביה העלומים של הדת. בראש האסופה נוסף מבוא רחב יריעה שבו נפרס הרקע למגוון הנושאים שנקבצו בה: סוד האלוהות של הדת העלווית; פולחן וטקסים; לוח השנה והמועדים; תורת גלגול הנשמות; זהותם של בני הדת והגדרתם העצמית; יחסם לאסלאם ולדתות אחרות; החניכה וההצטרפות למעגל יודעי הסוד.

הנהגת המתבודד/ אבן באג׳ה

תירגם מערבית לעברית, העיר והקדים מבואות: יאיר שיפמן

אבִן בַּאגַ'ה ​(1138-1085​) היה איש אשכולות מוסלמי הנחשב כמיסד הפילוסופיה האריסטוטלית בספרד. הוא עסק בתחומי ידע רבים – פיסיקה, אסטרונומיה, מוסיקה, רפואה ופילוסופיה ואף מילא במשך כ־20 שנה את משרת הוזיר של השליט יחיא אבן אבו בכר. "תדביר אלמתוחד" הוא חיבורו המפורסם ביותר ובו הוא מנסה להנחות את החותר להגיע לשלמות אנושית החי בחברה בלתי מושלמת. מבחינה זו הוא מושפע מאריסטו הרואה את תכלית המדינה בטיפוח החײם התבונײם של אזרחיה, שהרי ללא העיון אין האדם ראױ להיקרא אדם. הפתרון הוא בהתחברות עם בני האדם הבלתי מושלמים לצורך הקיום הפיסי בלבד כאשר עיקר חײו הוא ההתבודדות מהחברה הקלוקלת כדי לדבוק בשכל הפועל ולהשיג את האושר האנושי העליון. זאת מאחר שהאדם הוא בעל חײם הוגה שײעודו הוא הדבקות בשכל הפועל וזו תושג רק לאחר מאמץ אינטלקטואלי מתמיד. אדם כזה אינו בודד, שכן החברה שלו היא החברה הרוחנית עם הפילוסופים אשר אינה כרוכה במפגש פיסי עמהם.

תרגום, מבואות וביאורים: אבי אלקיים

'גן תבונת הלב' לאלחֻסַיְן בֶּן מנְצוּר אלחַלַּאגֺ (922-858), מגדולי המיסטיקנים במין האנושי, הוא חיבור דקיק, מועט המחזיק את המרובה, המכיל תמצית עזה של ידע ומהות על המטפיזיקה, האפיסטמולוגיה והפסיכולוגיה של תבונת הלב. רעיונותיו, כסף צרוּף יטהרו, כתובים באופן בהיר ובדרך מעורפלת. קריאתו החוזרת והנשנית, כמו הקריאה בספר הדאוֹ – 'ספר הדרך והסגולה' של לאוֹ דזה, דורשת מאמץ מחשבתי ונפשי רב, המקיצה את הקוראים מתרדמתם, מאירה את הנקודה הפנימית בלִ בם ומחוללת בהם שינוי ותמורה, עד כי נהפך לִבם ותפעם רוחם.

בֻּסְתַאן אלמַעְרִפַהֿ /  גַּן תְּבוּנַת הַלֵּב לאלחֻסַיְן בֶּן מַנְצוּר אלחַלַּאג֗ 
מקור מול תרגום; המקור בערבית עם תרגום לעברית. 
כתב מבואות והוסיף ביאורים: אבי אלקיים.

Binyamin Abrahamov

The present book examines the Sufis' and mainly Ibn al-̔Arabī's approaches to the five pillars of Islam. A chapter of ritual purity is added, because this precept is a necessary condition for the implementation of some pillars. The Sufis' approaches to these precepts vacillate between acceptance and rejection. Their acceptance of the pillars is expressed in different ways; mystical , theological, philosophical and ethical considerations are introduced to explain the formal rites of the five pillars.

Some Sufis assert that the formal performance of the rules of a certain pillar gives rise to mystical notions and experiences. Ibn al-‘Arabī’s discussion of the five pillars is the most detailed work in comparison to other Sufis’ work which are mentioned in this treatise. In some points, he follows his Sufi predecessors. In his discussions of the five pillars, the Greatest Master appears not only as a mystic but also as a theologian and philosopher.

*

Binyamin Abrahamov is Professor Emeritus of Islamic theology and mysticism and Quranic studies at Bar Ilan University, Israel. He was the
head of the Department of Arabic and the Dean of the Faculty of Humanities. He has published books and articles on early Islamic theology, al-Ghazālī, Ibn al-‘Arabī and tradionalism and rationalism in Islam.

Perspectives, Relationships and Relativity in Ibn al-'Arabi's Thought

Binyamin Abrahamov

In the Middle Ages Muslim scholars from various fields used the system of examining issues from different points of view. Some of them emphasized the relativity of religious values and others explained problems by providing relationships between pairs of principles or entities. However, the Greatest Master Ibn al-'Arabī (d. 1240) took this methodology farther than any other Muslim scholar by employing the devices of perspectives, relationships and relativity in order to discuss religious matters. His profound thoughts regarding metaphysics, mysticism, religious law and theology are imbued with these systems to such an extent that in his view it is inconceivable to know something unless one is aware of all its aspects. According to our author, from the rational perspective God is considered transcendent but from the imaginal perspective He is immanent. Likewise, from the cosmic point of view all religions are equal but from the terrestrial point of view they are different. Moreover, his philosophy includes God, who acts by employing perspectives that pertain to Him, to the Messenger and even to the human beings. Without doubt, his system of thought was revolutionary for his time and comes very close to modern ideas.