וידויי אוגוסטינוס הקדוש

וידויי אוגוסטינוס הקדוש, בתרגומו מלטינית של פּאול פיליפּ לֶבֶר־טוֹב, נחשב לאחד מיצירות המופת המשפיעות ביותר בספרות האירופאית, הפילוסופיה המודרנית ותרבות המערב בכללותה. לפנינו אוטוביוגרפיה רוחנית של אוגוסטינוס הנהנתן ורודף התענוגות, הפך לקדוש בעל־חזון. היא מבטאת אדם מחפש־אלוהים שלא מצא את מבוקשו בעולם הפילוסופיה והאקדמיה. אוגוסטינוס הזר הנודד, המשתוקק למנוחה ונחלה, מוצא לבסוף את מקום מנוחתו באל — לא דרך עיון ביקורתי אלא דרך חוויה מיסטית-קיומית.

התרגום העברי הראשון של המומר פאול פיליפ לֶבֶר־טוֹב (1954-1878), חובר בהשראת הכתיבה המוקדמת של מרטין בובר. לֶבֶר־טוֹב, כסופר עברי מובהק, יכול היה להיחשב אחד מצעירי חבורת ברנר-גנסין-שופמן, אולם מאחר שהמיר את דתו — נדחה ונשכח. עם זאת, השפעתו על הוגים יהודים כמו הלל צייטלין, י״ח ברנר ור׳ בנימין עומדת בעינה.

בתרגומו ביקש לֶבֶר־טוֹב להציג בפני היהודי המודרני את הדרך לתור אחר האלוהים במקומות הנעלמים מעיני הפילוסופים, וכך להשפיע על כינון דמות יהודי חדש; יהודי, שלצד צדיקים חסידים, יכול לקבל השראה דתית אפילו מקדוש נוצרי. המבוא לספר ממקם את התרגום בהקשריו ההיסטוריים והספרותיים, ורואה בו ביטוי למגמות הגותיות בנות הזמן הנוגעות לאוריינטליות ומיסטיקה. המתח השורר בטקסט שלפנינו בין המקור הנוצרי לתרגום העברי, מעניק לו פוטנציאל ספרותי ייחודי ופותח צוהר מרתק אל עולם המחשבה היהודי בראשית המאה העשרים.

*

יוסי שוויג, מהדיר הספר, מלמד היסטוריה בתיכון בירושלים, בוגר ומוסמך המחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בן־גוריון בנגב וכותב כעת דוקטורט במחלקה. עניינו המחקרי עוסק בהיבטים של הכתיבה הספרותית על אודות החסידות והקבלה בראשית המאה העשרים.