הסדרה לפילוסופיה יהודית
פרופ' זאב הרוי
פרופ' חנוך בן פזי
פרופ' חנוך בן פזי, מרצה בכיר במחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בר אילן.מחקריו מוקדשים למחשבה יהודית בעת החדשה ולפילוסופיה בת זמננו. ספריו: הפרשנות כמעשה מוסרי, תל אביב: רסלינג (הסדרה לפילוסופיה), 2012. עמנואל לוינס: האמנה החינוכית – אחריות, תקווה וברית, תל אביב – בני ברק: הקיבוץ המאוחד והוצאת מופ"ת 2016
ספרים בסדרה לפילוסופיה יהודית
השפעת רבי חסדאי קרשׂקשׂ על תורת העצם של ברוך שפינוזה
אבישי גלילי
בספר זה מתחקה המחבר בצורה אנליטית על אודות ההשפעה של תפיסותיו התיאולוגיות, המטפיזיות והפיזיקליות של רבי חסדאי קרשׂקשׂ (1340–1410) על תורת העצם של ברוך שפינוזה (1632–1677). חוקרים רבים שעסקו בהגותם של פילוסופים אלו הצביעו על הכיוון הכללי של קרבה זו בין השניים, אולם מעולם לא נעשה ניסיון אנליטי מקיף לבחון את מהות הקשר ואת מידת ההשפעה המדויקת של קרשׂקשׂ על שפינוזה. מחקר זה מתמקד בשני היבטים מוגדרים ומרכזיים בהגותם של ההוגים: הראשון, ביחס בין הוכחת האל של קרשׂקשׂ לזו של שפינוזה. השני, בקשר בין אבני היסוד המטפיזיות של שפינוזה אל המטפיזיקה והפיזיקה של קרשׂקשׂ.
מסקנותיו של מחקר זה מראות נקודות רבות של השפעה אשר מגיעות לעיתים לכדי זהות תוכן ומבנה שבין שפינוזה לקרשׂקשׂ — תחת הנושאים שנחקרו. חלק מנקודות אלו היו ידועות לחוקרים השונים לאורך השנים, אולם תוכנן המדויק, הקשרן, יחסן לתורות פילוסופיות אחרות ומובהקותן לא הייתה ידועה. תרומתו הייחודית של מחקר זה נעוצה בהבהרתם המעמיקה של נקודות אלו.
*
ד"ר אבישי גלילי, בעל תואר ראשון בחינוך גופני, תואר שני בפילוסופיה, ודוקטורט בפילוסופיה יהודית. הוא מורה בתיכון ומרצה במכללת תל חי. ד"ר גלילי חוקר את תחומי הפילוסופיה היהודית הרציונליסטית של ימי הביניים, את הרציונליזם של העת החדשה בדגש על תורת שפינוזה, ואת תורותיהם של עמנואל קאנט ושלמה מימון. הוא עוסק כיום בפיתוח מודל מטפיזי במסגרת פוסט־דוקטורט במעבדה לחקר התודעה ולוגיקה רכה שבאוניברסיטת תל אביב בראשותו של פרופ׳ עודד מימון.
בשביל המהותיות / תפיסת האדם בהגותו ובמשנתו החינוכית של יוסף שכטר
שרית שוסהיים
קולה של שרית שוסהיים המהדהד את רעיונותיו של יוסף שכטר מפנה את תשומת הלב לחשיבות השיבה אל ה"מהותיות". שכטר הוא אחד ההוגים של הצמיחה מתוך משבר, של ההתפתחות מתוך קושי, של האמונה בכוחו של האדם לצאת משגרת הקיום ולפגוש את היסודות העמוקים ביותר שבנפשו. שכטר קורא למסע רוחני ופנימי, שחשוב שיישמע בכל עת, אולם בעת הזאת חשיבותו יקרה כפל כפליים. זוהי קריאה להעמיק בחקר המשבר שבו אנו נתונים, להבין את המסע אל פנים הנפש כדי לחפש את דרכנו, להבין מחדש את המציאות שסביבנו דרך השיבה אל המהות האנושית של האדם.
פרופ' חנוך בן פזי, אוני' בר אילן
במחקרה פורץ הדרך מצביעה שרית שוסהיים על ציר מרכזי שקושר את רעיונותיו זה בזה וחושף את השיטתיות החבויה בכתביו הרבים. בכוחה של המהותיות להציל את האדם המודרני מאובדן המשמעות הפנימית של החיים הדתיים הן כאשר הוא ממשיך לקיים אותם קיום חיצוני בלבד ולא פחות מכך לאחר שנטש אותם, אולם חש באובדנו של מפתח שיכול לשוב ולהעניק משמעות מחודשת לחייו.
פרופ' רון מרגולין, אוני' תל אביב
יוסף שכטר הקדים את זמנו. כבר בשנות החמישים הוא הציע תודעה יהודית מתחדשת, תורות רוחניות מהמזרח וחזרה אל הטבע. למעט קומץ מחסידיו שהקימו את היישוב יודפת קולו היה בודד למדי. המפגש האישי שלי עם שכטר התרחש בתקופה של חיפוש, כשהייתי על צומת דרכים וחיפשתי את דרכי. מצאתי בכתביו ובהגותו עושר רוחני גדול לצד עצות מעשיות לבניית גשר בין היהדות לעולמי הפנימי. ספרה של שרית שוסהיים עושה חסד גדול עם הגותו של שכטר. הוא יוצא לאור בזמן הנכון, כשכל כך חשוב וחיוני לשמוע את קולו המהדהד, ומזכיר לנו לשים לב אל הנשמה.
אהוד בנאי, אמן ומוסיקאי
–
ד"ר שרית שוסהיים מרצה בחוג לחינוך במכללה האקדמית הרצוג ועוסקת במחקר ובכתיבה הגותית המשלבת חינוך, פסיכולוגיה ופילוסופיה. היא מכהנת כראש יחידת ההתמחות במכללה, שותפה בצוות מו"פ ומובילה את פורום הכניסה להוראה במכון מופ"ת. שרית מלווה צוותים בתהליכי צמיחה ויועצת ביוגרפית בקליניקה פרטית.
משהו להאמין בו
אבנר דינור
משהו להאמין בו הוא ספר עיון מקורי העוסק במושג סתירתי לכאורה: "תיאולוגיה חילונית". הוא מבקש לפתוח פתח לתיאולוגיה בתוך העמדה החילונית ומתעקש על נחיצותה של חילוניות לתיאולוגיה יהודית בת זמננו.
מהי חילוניות?
האם היא עמדה אמונית?
באיזה אלוהים יכול, ואף צריך, היהודי החילוני להאמין?
שאלות כאלו מערערות על הבחנות מקובלות בחברה הישראלית בין חילוניות, דתיות, אתאיזם ואמונה. הספר משיב עליהן בעזרת עיון מדרשי במקורות יהודים קדומים, ובעזרת הגותם של פילוסופים מודרניים גדולים: עמנואל לוינס, מרטין בובר, הנס יונס ואחרים.
תיאולוגיה חילונית מתארת את האדם כ"היות בעולמו של אלוהים". היא מזהה את האלוהות כהכרח פילוסופי בתחום האתי, אך דוחה מכל וכול את הרעיון של אל רב-עוצמה האחראי לכל פרטי המציאות. האחריות לגורלו של העולם מוטלת על האדם בלבד, אך מעשיו הטובים של האדם אינם נובעים מהמציאות. מעשים של צדק שבהם האדם מתעלה על המציאות ומשנה אותה משחררים אותנו מהסופיות שלנו ומחברים אותנו אל האינסופי. חילונים, מסורתיים, רפורמים ואף אורתודוקסים מוזמנים למצוא באבחנה זו "משהו להאמין בו", לחשוב מחדש את אמונתם-שלהם ולבחון את ההשלכות הפילוסופיות והפוליטיות שלה.
יוסף יצחק ליפשיץ
תורת חכמי אשכנז בימי הביניים ידועה בהיקפה ובהשפעתה, ומנהג קהילות אשכנז אף הוא נודע בייחודו. לא מעט ממנהגים אלה מנוגדים להלכה התלמודית, מנהגים המעידים על מסורת קדם תלמודית. קיום של מסורת זו מצביע על יהדות עצמאית שאיננה נסמכת על יהדות בבל או על מסורת ארץ ישראל. המפגש של יהדות זו עם המסורת הבבלית ארע רק במאה העשירית או מעט לפניה, ויצר שינוי רב הן בהלכה באשכנז, הן בתודעה העצמית של חכמיה.
הספר התפתחות ההלכה האשכנזית: מסורת, הטקסט התלמודי והחיים בעיר של ימי הביניים מתאר את ההלכה האשכנזית בימי הביניים ככזו המצויה בתהליך של הטמעת ההלכה התלמודית מתוך מאבק או תחרות עם מסורת קדומה. מסורת זו לא נשענה בהכרח על טקסטים, לא תלמודיים ולא אחרים, ואף לא היו לה בהכרח הצדקות משפטיות עקביות. היא נשענה על מנהג אבות, על המקרא, על מיתוס ואף על השפעות של החברה הנוצרית, תרבותה ודתה. בתוך תהליך הטמעה זה ניתן לזהות את התהליך שעברו החכמים מפסיקה המציבה את ידו העליונה של המנהג לצד פרשנות תיאורטית של הטקסט התלמודי, אל פסיקה הנשענת בעיקר על פרשנות התלמוד וגישתה למנהג ביקורתית.
אלעד פילר
מן המפורסמות הוא שפילון האלכסנדרוני – הפרשן הראשון של כתבי הקודש שרוב כתביו הגיעו לידינו – היה חדור השפעות פילוסופיות. השפעת הפילוסופיה הניאופיתגוראית על פרשנות פילון, למשל, אף הכתירה אותו בשם 'פילון הפיתגוראי'. לעומת המחקר המתמקד בניסיון לזהות את השפעות ההגות הפילוסופית על פילון בענייני פיסיקה ואתיקה, עוסק ספר זה ביחסו של פילון לדיאלקטיקה. ניתוח יחסו של פילון ל'סופיסטים' של ימיו, שהאמת 'בכיסם', מעלה שביסוד יחסו של פילון לעיסוק הדיאלקטי עומדת גישה אידיאולוגית. לדידו של פילון רעיונות פילוסופיים יכולים לשמש כ'רקחות וטבחות' לפירוש התורה ותו לא. האמת הנתונה לתורת משה בלבד והצפונה בה תתגלה בשקיעת המאור השכלי שבאדם המפנה בהסתלקותו מקום לזריחת רוח־הקודש.
*
ד"ר אלעד פילר עוסק בחקר הפילוסופיה היהודית ההלניסטית ומתמחה בהגותו של פילון האלכסנדרוני. מחקריו מתמקדים בפרשנות המקרא הקדומה ובמקורותיה הפילוסופיים של ההגות היהודית ההלניסטית. ד"ר פילר לימד, בין היתר, באוניברסיטאות בר־אילן ובן־גוריון בנגב ומשמש יו"ר יחידת היודאיקה של ה־Society of Biblical Literature.
המשיחיות היהודית בעידן האמנציפציה
ממלכות בית דוד לסוציאליזם של אחרית הימים
יעקב קולר
מחקר חדשני זה מפריך את הדעה הרװחת שעל פיה הרמן כהן (1918-1842) הוא המבשר את תחילתה של תורת המשיח היהודית המודרנית. ברם, כל הרעיונות המרכזײם של כהן בנוגע לתורת המשיח- דה־פרסוניפיקציה של המשיח, האוניברסלים האתי של התורה הזו, הקשר הפנימי עם המונותאיזם היהודי הרדיקלי, ױותר מכל הצגת סבלותיו ההיסטורײם של עם ישראל כסוכנות משיחית – כל האלמנטים האלו מופיעים כבר אצל ההוגים מהמחצית הראשונה של המאה ה־19 שכתביהם מרוכזים במחקר זה. במרבית המקרים מדובר ברבנים גרמנים בעלי נטיות ליברליות, שפיתחו בהקשרים שונים רעיונות משלהם בנוגע לטרנספורמציה מודרנית של תפיסת המשיח המסורתית ביהדות. מן הרעיונות הללו צמחה לכל המאוחר בשנת 1870 תיאוריה מיסיונרית סדורה שעוצבה מחדש על ידי הרמן כהן לכדי פילוסופיה דתית שיטתית ואידיאליסטית. חלקו הראשון של חיבור זה מוקדש להקדמה לתכנים ולהערות נרחבות על המקורות השונים. חלקו השני כולל פרקים מספרים פילוסופים, מאמרים תאולוגים ודרשות בית הכנסת – כל המקורות בחלק זה מופיעים כאן לראשונה בשפת העברית.
The Marvel of Relatedness
Ephraim Meir
This book is an invita on to discover the loftiness of a dialogical life, as eminently described by Jewish dialogical thinkers. Dialogue engenders meaningful speech and me, generates common worlds and infuses us with the joy of crea ve inter-being. In populism living speech is repressed, while in interconnectedness it is restored.
Today's emphasis upon the individual and her rights is a remedy against totalitarianism. The I is no longer a mere instance of collec vity. However, is iden ty imaginable without alterity? Can one be oneself without the other? Are self-development and self-realiza on the primal goals of life?
The dialogical exercises presented here are a way to correct the loss of our sense of connectedness. They open a window to a meaningful life of vigilance and care for the other.
אלעד פילר
ספר זה מגיש לקורא העברי פירוש מקיף לחיבורו של פילון האלכסנדרוני על שהרע נוהג לארוב לטוב העוסק בפירוש פסוקים ח'-ט"ו של פרק ד' בבראשית הפותחים בהריגת קין את הבל אחיו. צעד אחר צעד עוקב המחבר אחרי היצירה כפי שפילון מגולל אותה לפנינו ומנתח את ההרכב והמבנה של היצירה וכן את האמצעים השונים שבהם פילון משתמש כדי ליצור את הסינתזה בין הטכסט המקראי, הפרשנות האליגורית, והמקורות והרעיונות החוץ מקראײם שהוא מביא לפרשנותו. כפי שעולה מקריאת יצירתו הנוכחית של פילון מעבר לעיסוק בטוב וברע מזמן חיבורו של פילון על שהרע נוהג לארוב לטוב, את הנגיעה בנושאים שונים שעלו על שולחנה של ההגות היהודית לדורותיה לפני פילון ואשר המשיכו להעסיק את הבאים אחריו ולחם לא נס עד ימינו. תהיות תיאולוגיות באשר למציאות האל, מהותו ותפיסתו כמו־גם שאלות פילוסופיות הנוגעות ליחס הראױ שבין השכל והחושים, טבעו של האדם ואושרו אשר לא היו מנת חלקה של המחשבה היהודית בלבד. רבים תהו על קנקנן של סוגיות אלה והעיסוק הרב בהן רלװנטי היום ממש כפי שהיה לפני כאלפײם שנה בימיו של פילון ועוד לפניו.
עמירה ערן
ספר זה מתאר את כוחו של אֵרוס, מהשתוקקות לאדם אהוב ועד השתוקקות לקרבת אלוהים, ומן הנהייה אחר ריגוש תכוף ועד הנהייה אחר האמת. הוא משרטט את תהליך הזיכוך והעיקור שעברה האהבה החושנית בכור ההיתוך של המחשבה הפילוסופית והדתית, עד שהופשטה כליל מסיגיִ הבשר, ולהט כיסופיה הופנה לאהוב מושלם.
ההשתוקקות השכלית תוארה על ידי אריסטו כחתירה לאושר. הוא ראה במימושה את מימוש טבע האדם. העונג נתפס כבן לוויה למימוש שעלה יפה, בין אם רוצתה תשוקה גופנית ובין אם הושׂ בעה תשוקה רוחנית. מחמת עוצמתו של העונג הגופני, ובייחוד עוצמתו של העונג המיני, הקבילו הפילוסופים והתיאולוגים בין השניים, שתהום פעורה ביניהם. העונג הגופני מושתת על שיתוף, הזדקקות לאחֵ ר ותלות נואשת בו, ואילו העונג השכלי מושתת על עצמיות הקיום, על אי תלות בזולת ועל בדידותה של הרוח.
הספר מראה כיצד הפך העונג השכלי לבן לוויה ליצירה גברית סוליסטית. הארוס השכלי הוא אולי המאפיין החשוב ביותר של החלופה הגברית לצורת החיים הגופנית. ראשיתו בערגה למימוש המהות הנוסחתית הקבועה שבכל דבר ודבר והמשכו בדבקות השכל במושכליו ובהולדת רעיונות. בכך נתפסה ההולדה הגברית, הולדת הרעיונות כרפואה לתחלואי ההולדה ולחולשת הקיום הגופני וכישועה מן המוות.
מטכניקה לתודעה -
התגבשות הכתיבה הרב ממדית מר’ שלמה אבן גבירול ועד לרמב"ם
דב שוורץ
כיצד יכול הוגה להביע דעות קיצוניות כשהוא בסביבה דתית?האם ניתן לנסח חוויה דתית במילים? האם יכול הוגה לפנות בדבריו לקהילות שונות? התשובה לשאלות אלה היא הכתיבה הרב ממדית. לא בכל התקופות היה ההוגה הדתי מודע ליכולת שבכתיבה, לעוצמה שברב ממדיות. ספר זה עוסק בהגות היהודית במאה השתים עשרה. הספר עוקב אחר התהליך של התגבשות הכתיבה הרב ממדית החל מהשימוש בטכניקות של הצנעה בכתביהם של ר' שלמה אבן גבירול ור' יהודה הלוי וכלה בתודעה של כתיבה. השלב הבשל של תודעת הכתיבה החל להופיע בפרשנותו של ר' אברהם אבן עזרא לספרי המקרא והגיע לשלמות בהגותו של הרמב"ם. ספר זה מציג תחנות בתהליך הכתיבה, ומעמיד את הקורא בפני הדרמה המתחוללת בדעתו של הגאון והמנהיג כשהוא מחבר את יצירותיו הפילוסופיות והתאולוגיות.
בעריכת אבי אלקיים ושלומי מועלם
דב שוורץ
הטענה המרכזית של חיבור זה היא, שמהר"ל השתמש בתורות ובשיטות חשיבה מדעיות כדי לערער את המדע מתוכו. ככל הוגה חדשן אף מהר"ל סבר שההגות הפילוסופית והמיסטית שקדמה לו היא מיותרת. כל כך מפני שהמקראות ודברי חז"ל מתפרשים מתוך עצמם, ואינם נזקקים לפרשנות חיצונית. מהר"ל דחה תיווך כלשהו בין הלמדן לבין הטקסט שניתן בהתגלות. מחקר מקיף וחדשני זה חושף את מקורותיו של מהר"ל ואת תבניות המחשבה שלו, ומראה כיצד באופן אירוני הוא משתמש בשפה השכלתנית, אך למעשה דוחה את תכניה ואת משמעויותיה. הדיונים שבחיבור זה עוסקים בתפיסת האלוהות של מהר"ל, בסדרו של היקום, בתפיסת הנפש ובתורת הנבואה. לראשונה מתוודע הקורא הזהיר להגות מפורטת שכולה לעומתיות ושלילה
אברהם יהושע השל (1972-1907) נחקק בתודעה האמריקנית כגיבור, כפעיל חברתי מפורסם שצעד לצד מרטין לותר קינג בסלמה, וכפילוסוף יהודי-אמריקני שהנשיא אובמה מרבה לצטטו. מרטין לותר קינג אמר על השל: "אני חש שהרב השל הוא אחד האנשים הרלװנטײם לכל הזמנים, שניצבים תמיד בתובנה נבואית להדריך אותנו בימים קשים אלה". ספריו של השל תורגמו לשפות רבות, ומחקרים רבים בכל רחבי העולם הוקדשו להגותו ולפעלו. ואולם מעטים המחקרים שנכתבו על מקורות היהדות של הגותו, ועד לאחרונה לא רבים מספריו תורגמו לעברית. שורש הבעיה הוא בכך שכמעט לאיש מחוקריו של השל בעולם אין גישה ישירה לעושר מקורות היהדות שהשפיע על הגותו. הספר שבידיכם נועד לתקן מצב זה. קובץ זה הוא הזמנה לציבור האינטלקטואלי הרחב בישראל בכלל, ולחוקרי מדעי היהדות בפרט, לעײן בהגותו של אברהם יהושע השל, ולהצטרף לשיח מכונן שיממש את יכולתה של הגות זו לתרום לחברה הישראלית ולהעשירה.
מנחה לחנה הוא אסופת מאמרים ייחודית של טובי החוקרים בארץ ובעולם במחשבת ישראל לכבודה של פרופ' חנה כשר, חוקרת מובילה בעולם בפילוסופיה היהודית בימי־הביניים באוניברסיטת בר־אילן. באסופה זו נתקבץ לו עושר גדול מעולמה של הפילוסופיה היהודית של ימי־הביניים, הכולל דיונים מרתקים בהגותם של גדולי הפילוסופים הספרדיים שלנו כר' סעדיה גאון, ר' יהודה הלוי, הרמב"ם ושפינוזה. כמו כן מופיעים בה עיונים עמוקים בפילוסופיה היהודית בעת החדשה אצל גאוני עולם ומעצבי דרך, כגון משה מנדלסון, ישעיהו ליבוביץ' ועמנואל לווינס.
יוסף שרביט
עבריות ומעבר לה: דיוקן אינטלקטואלי של הרב יהודא ליאון אשכנזי (מניטו) מתחקה אחר מנהיגותו של הרב יהודא ליאון אשכנזי (מניטו) (1996-1922) ומתמקד בדמותו ההיסטורית כהוגה דעות, מחנך, מנהיג רוחני ואיש מעשה. משורטט דיוקנו האינטלקטואלי של מי שהיה מורה דרך כריזמטי, שלא היסס לנקוט עמדה בהירה וחדה, באחת התקופות הסבוכות של תולדות ישראל. הרב אשכנזי הילך על ציר דיאלקטי המאפיין תקופות מעבר ועידנים מהפכניים: הוא חי בעידן בו התרבות המערבית הייתה שרויה במשבר זהות, האסלאם הלוחמני החל מתעורר, המזרח הרחוק היה לאבן שואבת, בו העם היהודי שרד משואה איומה ומהתבוללות עמוקה וקם לתחיה על אדמתו. מניטו היה כעין גשר נטוי ממעל לתהומות הזהות השסועה של הזמנים המודרניים – גשר המגשר בין קודש לחול, בין מסורת למודרנה, בין מזרח למערב ובין הזהות האינדיווידואלית, הלאומית והאוניברסאלית.
ר' שם טוב אִבן שפרוט היה הוגה ספרדי בשלהי המאה הארבע עשרה. הוא היה ער לאירועים של תקופתו כפי שניכר בנושאי חיבוריו. הוא היה מעורב בוויכוח עם הנצרות, בפרשנות המקרא והאגדה וברפואה וכירומנטיה. זה שנים רבות נחשב פירושו למורה הנבוכים "אוצר טוב" לאבוד. כעת התגלתה ראשיתו של הפירוש, והיא מובאת בחיבור זה. כן עסק ר' שם טוב בדרשנות, וקיצר את ספרו של ר' בחיי בן אשר "כד הקמח". לקיצור קרא "מניע הכד". ערכי מועדים מובאים בחיבור זה.
חנה כשר
בספר חשוב זה בוחנת פרופ' חנה כשר את אחת הסוגיות המורכבות ביותר בתולדות המחשבה הפילוסופית היהודית לדורותיה, מרב סעדיה גאון ועד עמנואל לװינאס, והיא סוגײת רעיון בחירת עם ישראל ועליונותו על פני כל העמים. האם עם ישראל הוא 'העם הנבחר'? אם אכן עם ישראל מועדף על ידי האל, האם יש לאפליה זאת הצדקה מוסרית? האם רעיון עם ישראל כ’עם סגולה’ מניח תפישׂה גזענית?
